העפלה ועלייה       

חזור לדף הבית

ההעפלה














הורָדָה פעולה מחתרתית, בתקופת המנדט הבריטי, להורדת המעפילים מן האונייה ואל חוף המולדת. בהורדה של "חנה סנש" בני מרשק סחב את יהודה פרא על הגב עד החוף, מפני שחשב אותו למעפיל.





דף זה עוסק בהעפלה – מפעל ציוני הומניטארי במהותו שהתפתח לדרמה אנושית ומדינית בעלת פרופורציות אפיות. משולבים בו גם שני נושאי משנה שעניינם עלייה – עלייה באישור הבריטים לצד ההעפלה וגל העלייה ההמונית לאחר הקמת המדינה בדגש על תקופת מלחמת העצמאות. כמו כן ישנה כאן התייחסות לתרומת מפעל ההעפלה לצי הסוחר הישראלי (על תרומת מפעל ההעפלה למפעל הרכש ראה דף אוניות הנשק במפעל הרכש; לחיל הים הצעיר ראה דף חיל הים בראשיתו).

במפעל ההעפלה המאורגנת, שהחל באמצע 1934 והסתיים עם הקמת המדינה באמצע 1948, העפילו כ-122,000 מעפילים. המספר כולל את  מגורשי קפריסין, מעפילי 'אקסודוס' שגורשו למחנות מעצר באזור המבורג ומעפילי 'אטלנטיק' שגורשו למאוריציוס. רוב רובם של המעפילים הגיעו בדרך הים, כ-5,500 הגיעו ארצה בחציית גבולות הארץ בצפון וכ-150 הגיעו במטוסים במבצע 'כנף'. בהגדרה מעפילים הם אלו שניסו להיכנס ארצה באופן בלתי חוקי בזמן שלטון המנדט הבריטי, אבל נספרים בהם גם 1,138 שהגיעו ארצה כעולים אחרי הקמת המדינה אך את מסעם ארצה החלו לפני הקמת המדינה במסגרת מפעל ההעפלה.

אנו מתרכזים כאן בהעפלה הימית בתקופה שבין סיום מלה"ע והקמת המדינה – השנים בהן ההעפלה שימשה מנוף במאבק לעצמאות ישראל [הערת מערכת]. בהתאם, המונח 'העפלה', או 'עליה ב' (קיצור של עליה "בלתי לגאלית"), מתייחס באתרנו לפעילות ההעפלה הימית לאחר סיום מלה"ע. כאשר אנו מתייחסים לתקופה הקודמת אנו מציינים זאת במפורש, לדוגמא 'ההעפלה עד לסיום מלה"ע'.



סטרומה
ההעפלה עד לסיום מלה"ע
אקסודוס
'אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז' -
אנית הדגל של מפעל ההעפלה
הפלגות עליה ב
תיאורי הפלגות: סיפורים אישיים,
כתבות, ראיונות וחומר רקע
על הפלגות עליה ב'

הבריחה
'הבריחה' - המפעל המשלים למפעל ההעפלה
פרשת לה ספציה
פרשת לה ספציה - מפעל ההעפלה
זוכה לפרסום בינלאומי
רשימת הפלגות
רשימת הפלגות המעפילים
אחרי מלה"ע

צי הצללים
"צי הצללים"
משימות המלווים
משימות המלווים
ההעפלה מצפון אפריקה
ההעפלה מצפון אפריקה

MI6
פעילות האם-אי-6
נגד מפעל ההעפלה
נתיבי עליה ב' בים התיכון
שינוי במדיניות הבריטית נגד
עליה ב' במהלך 1947
משחתת בריטית מול ספינת המעפילים ביריה
ראיית הצי הבריטי את
המאבק בהעפלה

[הערת מערכת]

אנית צי הסוחר קוממיות
תרומת מפעל ההעפלה לצי הסוחר
מהעפלה לעליה - מאי 1948
מהעפלה לעלייה:
גל העלייה ההמונית
עולים ניצולי מחנה המוות בוכנוואלד
עלייה באישור לצד ההעפלה

עם סיום מלה"ע בשלו התנאים לחידוש מפעל ההעפלה. גזרות 'הספר הלבן' שנשארו בתוקפן, החובה לסייע לשארית הפליטה ששרדה את השואה, ובעיקר הלחץ של מאות אלפי הפליטים במחנות העקורים להשאיר את אירופה מאחוריהם ולפתוח דף חדש בחייהם בארץ ישראל, דחפו את פעילי 'המוסד לעליה ב' לחדש במרץ את פעילות ההעפלה, תחילה באיטליה ובהמשך ביוון, יוגוסלביה, רומניה וצרפת ומ-1947, גם בצפון אפריקה. מפעל ההעפלה הפך בתקופה זאת למרכיב מרכזי במאבק של הישוב לסילוק הבריטים מהארץ.

בשלוש השנים, מאוגוסט 1945 עד הכרזת העצמאות במאי 1948, אורגנו ששים וחמש הפלגות מעפילים ע"י 'המוסד לעליה ב', בהן נטלו חלק כ-70,000 מעפילים פליטי מלה"ע וניצולי השואה. ספינות/אוניות המעפילים באו במגוון גדול של צורות וגדלים. בהכללה (עם יוצאים מן הכלל), הספינות היותר קטנות שימשו להעפלת קבוצות צעירים מאורגנות חברי תנועות הנוער השונות, והאוניות היותר גדולות להעפלת כלל אוכלוסיית הפליטים והניצולים, על צעיריה, זקניה, משפחותיה וילדיה. ככל שניתן היה לתכנן, המקומות בספינות הוקצו לפי מפתח ששקלל את השתייכותם של המעפילים לפלגים/מפלגות/תנועות השונים בתנועה הציונות, לפי גודלם ומשקלם הפוליטי היחסי. את המסה העיקרית של מעפילים "סיפקה" תנועת 'הבריחה' שהייתה אף היא באחריות המוסד לעליה ב'. מאות פעילי 'הבריחה' ברחבי אירופה הבריחו גבולות והסיעו את הפליטים והניצולים ממזרח ומרכז אירופה לחופי ארצות היציאה של הפלגות המעפילים.

מארצות יציאת ההפלגות במזרח אירופה הפליגו יחסית מעט אוניות, אך היו אלה אוניות גדולות שהסיעו הרבה מעפילים: כך יצאו מרומניה, בולגריה ויוגוסלביה רק 13% מהספינות אבל העפילו בהן 41% מהמעפילים. לעומת זאת, מארצות היציאה במערב אירופה הפליגו יחסית הרבה ספינות, אך רובן היו קטנות ובינוניות בגודלן. מסיבות פוליטיות, היסטוריות וגיאוגרפיות איטליה וצרפת היו הארצות מהן הפליגו הן רוב המעפילים (54%) והן רוב הספינות (74%). בהתאם, המוסד לעליה ב' קיים בהן את שלוחותיו הגדולות והעיקריות והפעיל בהן מחנות מעבר על בסיס קבוע שם שהו המעפילים תקופות מסוימות, בדר"כ קצרות, לקראת הפלגתם (שני מחנות המעבר הגדולים והמרכזיים היו 'בסיס א' ליד העיר מג'נטה באיטליה, ו- Grand Arenas ליד מרסיי בצרפת). נפוצות היו הכשרות (שנקראו קיבוצים) שהתקיימו בחוות או וילות, רוב רובן ברחבי איטליה, בהן קיבלו קבוצות של מעפילים צעירים הכשרה חקלאית בטרם הפלגתם.

כ-70 חברי פלי"ם ו'גדעונים' (אלחוטנים) – שכונו 'מלווים' – "הושאלו" ל'מוסד' והועסקו במגוון המשימות הימיות הקשורות במפעל ההעפלה: הכנת האוניות, הדרכת המעפילים, העלאת המעפילים לספינות וליווי הספינות והמעפילים במהלך הפלגתם. למסגרת זו הצטרפו החל מ-1946 גם למעלה מ-250 מתנדבים מצפון אמריקה, שפעלו כאנשי צוות בעשר "האוניות הגדולות" שנרכשו בארה"ב. מבסיסיו בארץ פעל הפלי"ם במבצעים "צמודי ההעפלה" שכללו סיוע להורדת המעפילים בחופי הארץ וחבלה במטרות בריטיות שהיו קשורות בפעילות הבריטית נגד ההעפלה. ברוב הספינות רב החובל ואנשי הצוות היו ימאים זרים, בני לאומים רבים (ספרדים, איטלקים, יוונים, תורכים ועוד).

מאוגוסט עד סוף 1945 הצליחו מעפילי שמונת ספינות ההעפלה הראשונות אחרי מלה"ע לרדת בחופי הארץ ולהסתנן ארצה. בתגובה לחידוש מפעל ההעפלה, שיגר הממשל הבריטי בתחילת ספטמבר הנחיה לצי הבריטי לפעול בתקיפות נגד המפעל, כולל מניעת היציאה של ספינות העפלה מנמלי המוצא שלהן. בחודשיים הבאים נערך בהתאם הצי הבריטי בים התיכון, על כ-40 הסיירות, המשחתות, הפריגאטות ושולות המוקשים שעמדו לרשותו, לביצוע המשימה. הצי הטיל סגר ימי על הארץ במסגרת כוח משימה שכונה 'הסיור הפלסטיני' (The Palestine Patrol) ושנעזר במטוסי סיור, מתקני מכ"ם יבשתיים, כוחות צבא, משטרה ומודיעין. המעצר הראשון של הכוח מיוחס לתפיסת הספינה 'ברל כצנלסון' בנובמבר 1945 (לא לפני שרוב רובם של מעפיליה הצליחו לרדת לחוף).

הסגר הימי היה אפקטיבי ביותר – במהלך 1946 נתפסו עשרים ושתיים ספינות ורק אחת הצליחה לפרוץ. למעלה מ- 10,000 מעפילי תשע ספינות, שנתפסו במחצית הראשונה של השנה, הועברו למחנה המעצר בעתלית ושוחררו בהדרגה ע"ח מכסת הסרטיפיקטים החודשית שנקבעה ב'ספר הלבן', בעוד 'המלווים' הצליחו בדרכים שונות להימלט מהמעצר ולחזור "למעגל העבודה". באוגוסט שינו הבריטים את מדיניותם והחליטו למנוע מהמעפילים את הכניסה לארץ ולגרשם למחנות מעצר בקפריסין "עד שיוחלט על גורלם". עד לסוף השנה גורשו למעלה מ- 11,000 מעפילי תשע ספינות נוספות לקפריסין.

בתגובה לשינוי המדיניות, פרסם מטה הפלמ"ח, שהיה אחראי למבצעי ההורדה בתיאום עם 'המוסד', "הוראות קבע להתנגדות באוניות". את ההוראות, שבין היתר נתנו גם את הכיסוי לחבלה באוניות הגרוש שהובילו את המעפילים מחיפה לקפריסין, היה על 'המלווים' למלא ע"פ שיקוליהם, בהתאם לאמצעים שעמדו לרשותם ויכולת העמידה של המעפילים. הגרוש מהארץ ליבה את אש ההתנגדות. בשלב זה החלו להגיע לזירה "האוניות הגדולות" שנרכשו בארה"ב והן שינו את פני המפעל. גובהן הפיזי וה"מסה" של מעפיליהן הוו מכשול של ממש למשחתות "הנמוכות" ולכוחות ההשתלטות של הבריטים (בתחילת 1947 נאלצה שייטת בת ארבע משחתות לעמול קשות בניסיון, שלא צלח בידם, להשתלט על 'חיים ארלוזורוב'). הפלמ"ח המשיך ב"מאבק הצמוד" להעפלה עד אמצע 1947, כשעיקר פיגועי חולית החבלה של הפלי"ם כוונו לבטן הרכה של הצי הבריטי – 'אוניות הגרוש'.

הדרמה האנושית של מפעל ההעפלה, שפרסומה בעולם החל עוד באמצע 1946 עם פרשת לה ספציה, תורגמה ב-1947 – שנת השיא של המפעל – להישגי המאבק הפוליטי. אין ספק שההישג הפוליטי הגדול ביותר של התנועה הציונית – החלטת 'כ"ט בנובמבר' 1947 – הושג בין היתר תודות לנחישות, היכולת הארגונית והיקף הפעילות שהופגנו במפעל ההעפלה. עשרים וחמש אוניות הביאו בשנה זו כ- 41,000 מעפילים (כפול מאשר ב-1946). כ- 35,000 מהם גורשו לקפריסין. באמצע השנה החליטו הבריטים לשנות שנית את מדיניותם ולהחזיר את המעפילים לארצות המוצא. מעפילי 'אקסודוס 47' היו הראשונים והאחרונים להיות מגורשים במסגרת מדיניות חדשה זאת. הניסיון הכושל של הבריטים להוריד את 4,530 מעפילי 'אקסודוס 47' בצרפת, והחזרת המעפילים ניצולי השואה למחנות מעצר על אדמת גרמניה בסיום הפרשה, הסבו נזק אדיר לבריטים בדעת הקהל העולמית.

רק 5 ספינות הצליחו לפרוץ את הסגר הבריטי בשנים 1946-7. שנת 1947 הסתיימה בניסיון פוליטי – בריטי בעזרת האמריקאים – למנוע את הפלגתן של "הפאנים". לבסוף הושגה פשרה ו-15,239 מעפילי "הפאנים" הגיעו ב-1 בינואר 1948 היישר לקפריסין.

מינואר עד סוף מאי 1948 הגיעו עוד אחת עשר ספינות, שנשאו 6,682 מעפילים. מפעל ההעפלה איבד בשלב זה את חשיבותו במאבק הציוני לעצמאות, עם מעבר הדגש למלחמת העצמאות ומפעל רכש הנשק. השמות המבצעיים שניתנו לספינות בהתקרבן לחופי הארץ – כגון, 'ירושלים הנצורה', 'משמר העמק', 'יחיעם', 'נחשון' ו'קרב עמק איילון' – מעידים על ההתרחשויות בשדות הלחימה. בשלב זה ניתנה ל'מלווים' הוראה להפסיק כל התנגדות למעצר. ההנחה שהבריטים ירככו את גישתם עד לסיום המנדט התבדתה. שמונה מהספינות נתפסו ומעפיליהן גורשו לקפריסין.

למעלה מ- 52,000 מעפילים עברו את 'כור ההיתוך' במחנות המעצר קפריסין. חלק מ'המלווים' נצטוו או נאלצו להמשיך עם המעפילים למעצר בקפריסין. גם אנשי הצוות של הספינות שנתפסו, מתנדבים או זרים, מצאו את עצמם עצורים בקפריסין. 'המלווים' התרכזו במחנות בעיקר בפעילות ביטחונית, לרבות הקשר עם הארץ. כמסגרת וכיסוי לפעילות 'ההגנה', הם הקימו בהם את ארגון 'שורות המגינים', שכלל בתחילת 1948 אלפי צעירים שאומנו אימון קדם צבאי במסווה של פעילות ספורטיבית וסייעו ל'מלווים' בפעילותם, כולל בכריית מנהרות ששימשו להברחת אנשים וציוד מ/ואל המחנות ובביצוע פיגועים ב'אוניות הגרוש'. בגלל חשיבות המחנות כמקור להדרכת לוחמים לקראת המלחמה הקרבה ובאה, מטה הפלמ"ח שלח אליהם משלחת "קבע", במקום 'המלווים' ששהו במחנות על בסיס "מזדמן".

[רשם: צבי בן-צור]


הצפיפות הנוראית ע"ג ספינות המעפילים: הספינה 'מקס נורדאו'
כ-75 מטר אורך, 1666 מעפילים, 12 ימים ע"ג הספינה



ההעפלה הייתה עמוד תווך במאבק של הנהגת היישוב לעצמאות ישראל [הערת מערכת];
אך לא פחות היא הייתה פועל יוצא של לחץ כבד "מלמטה" מצד רבבות הפליטים שרצו לעלות ארצה.
מעפילי 'חביבה רייק' במסר להנהגת היישוב: "שמרו את השער פתוח אנחנו לא האחרונים"



לידות ע"ג ספינות המעפילים: למעלה מ-20 תינוקות נולדו בהפלגות עליה ב'.
התינוקת שבתמונה, גליה שמה, נולדה בלידה מסובכת ע"ג הספינה 'ירושלים הנצורה';
מחזיק אותה מיילדה, מלווה הספינה איש הפלי"ם משה דפני ("הסיילור"), שכל "ניסיונו"
ביילוד היה, לדבריו, "שראיתי המלטות ברפת" (התמונה צולמה במעבר למעצר בקפריסין).



במספר הפלגות התפתח קרב קשה ואלים בין המעפילים והכוחות הבריטים שהשתלטו על הספינות.
מתוצאות הקרב בהפלגת 'כנסת ישראל': מעפילים פצועים  ממתינים על הרציף בנמל חיפה לפינויים
לבית חולים (נראים בברור קופסאות שימורים רבות - הנשק המועדף הן ע"י המעפילים שזרקו
אותן על החיילים והן ע"י החיילים שאספו ושלחו אותן למשפחותיהם באנגליה מוכת הצנע).



עשרה מעפילים נהרגו בקרבות נגד הכוחות הבריטים שהשתלטו על הספינות.
ב'תאודור הרצל' נהרגו שלשה מעפילים; גופתו של אחד מהם מורדת מהאוניה לרציף בנמל חיפה.



בול שהופיע ב-1997 מציין את מפעל ההעפלה, 1934-1948.



powered by FreeFind

האתר מפרסם סיפורים אישיים רבים כפי שנכתבו ע"י האנשים עצמם; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן כל הנכתב באחריות בלעדית של הכותבים.

Copyright© 2006 - 2019: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.