סיפורה של ה'דרומית' (Kefalos)       

חזור לדף הבית> אניות הנשק

אניות הרכש


הקדמה: רכש האמל"ח בארה"ב

בארה"ב התנהלה פעילות ענפה של רכישת נשק ומכונות לייצור נשק עבור היישוב בארץ והמדינה הנלחמת על עצמאותה. עוד לפני סיום מלה"ע בגזרת הפסיפיק, ביולי 1945, הגיעו דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ואליעזר קפלן, גזבר הסוכנות, לארה"ב. ב-ג ביקש לזמן פגישה חשאית עם קבוצת מיליונרים יהודים מארה"ב וקנדה. בפגישה בניו-יורק, שבה השתתפו 18 מיליונרים ובראשם רודולף סונבורן, הסביר ב-ג את תפיסתו שהערבים יתקפו את הישוב היהודי בעזרת מדינות ערב השכנות, בין אם ההכרעה באשר לעתיד הפוליטי של א"י תהיה לטובתם ובוודאי, אם היא תהיה לטובת היהודים. הוא הפציר בהם לסייע ליישוב בא"י בכל דרך אפשרית והם אכן עשו זאת, תחת התארגנות חשאית שנשאה את הכינוי "מכון סונבורן"
(המכון עזר בכסף וקשרים ומתחילת 1948 גם במשלוח ציוד לארץ באמצעות חברה בשם "חומרים לארץ ישראל"; החברה המשיכה לפעול עד לשנת 1955 שמה הוסב אחרי המלחמה ל"חומרים לישראל" והיא התמקדה בעזרה לעולים החדשים של גל העלייה ההמונית[הערת מערכת].

לאחר מלה"ע מכרה ארה"ב את עודפי הנשק העצומים שלה מהמלחמה, כולל נשק כבד, למדינות רבות בעולם (לרבות מדינות ערב). בתוך ארה"ב יכול היה כל אחד לקנות עודפי ציוד צבאי, שאמנם טופל להפיכתו ל"לא שמיש" אך הנזק שנגרם לו היה במקרים רבים זניח (גם לא הייתה בעיה להרכיב נשק בר שימוש ע"י צירוף חלקים מפריטים לא שמישים). ארגון ה'הגנה' עמד על הפוטנציאל הזה והפעיל בארה"ב משלחת בת כ-40 איש, שבעזרת המימון והקשרים של "מכון סונבורן", עסקה במשלוחים מוסווים לארץ של נשק ומכונות לתע"ש (היא גם עסקה בגיוס אנשי מח"ל ובקניית אוניות למפעל ההעפלה). מבחינת החוק האמריקאי הפעילות הנ"ל בתוך ארה"ב הייתה, לפחות ברובה, חוקית עד לתחילת דצמבר 1947, אז חתם הנשיא טרומן על 'חוק הניטרליות', שהטיל איסור משלוחי נשק לשני הצדדים במאבק על ארץ ישראל. מאותו רגע הייצוא לארץ של נשק ומכונות לייצור נשק, ישירות או בדרכים עקיפות, הפך לבלתי-חוקי. עבירה על 'חוק הניטרליות' הוגדרה כפשע והעבריינים היו צפויים לפיכך לעונשי מאסר.

תקוות רבות נתלו בנסיעתו לארה"ב בדצמבר 1947 של יהודה ארזי מבכירי ה'הגנה' ובעל עבר עשיר של פעילות מוצלחת במשימות העפלה ורכש לצורך רכישת נשק ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". אך ארזי גילה די מהר שלא הכול אפשרי שם והסתבך בתוכנית גרנדיוזית לקניית נושאת מטוסים והסבתה לנושאית נשק ענקית שתגיע לארץ לקראת הכרזת המדינה (הקש כאן לכתבה בנושא). התוכנית קרסה ובעקבות הפיאסקו נאלץ ארזי לעזוב את ארה"ב אחרי חודשים ספורים בלבד, אך לא לפני שקשר קשרים, מרופדי כסף רב, עם שליט ניקרגואה הדיקטאטור סומוזה קשרים  שבזכותם הצליח לאחר מכן במבצעי רכש באירופה במסווה של קניית הנשק ע"י ניקרגואה (ראה סיפורן של אוניות הנשק 'רקס' ו'בוריאה').

למרות חוק הניטרליות נמשכה הברחת אמל"ח רב מארה"ב לארץ, בניצוחם של טדי קולק, האחראי על הרכש במשלחת ההגנה בארה"ב (לימים, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים), אל שווימר
, מהנדס טיס במקצועו ואחראי על רכש מטוסים והשמשתם לטיסה (לימים, מייסד ויו"ר התעשייה האווירית; לחץ כאן לראיון מרתק עמו והוא בן 91) ואלי שליט, האחראי על משלוחי האמל"ח לארץ (לימים איש עסקים וספנות, פילנתרופ) [הערת מערכת]. רוב האמל"ח מארה"ב עשה את דרכו ארצה מוסווה כמטען אזרחי תמים באוניות סוחר (כך לדוגמא 5 מטוסי 'מוסטנג' מפורקים הוברחו בארגזים שתכולתם הוצהרה קומביינים חקלאים; שניים מהם הופעלו מבצעית במלחמה, החל משלהי 1948). ספינות שרכש דוד (דוידקה) נמרי עבור חיל הים (שלא במוצהר כמובן) עשו את דרכן ארצה בכוחות עצמן
ספינת הסיור אח"י 'נגה' ק-26 הגיעה בסוף ספטמבר 1948, שתי הנחתות אח"י 'רמת רחל' פ-51 ו'ניצנים' פ-53 הגיעו בסוף דצמבר 1948. אך את הפרסום הרב ביותר קיבלו כ-10 מטוסי תובלה רובם דגם C-46 'קומנדו' ו-3 מטוסי הפצצה כבדים B-17 "מבצר מעופף", שהוברחו בטיסה מארה"ב לארץ באמצעות חברות פיקטיביות ודרך מדינות צד שלישי (נרכשו  יותר מטוסים אך לא כולם הצליחו לחמוק מארה"ב או להגיע ארצה; מטוסי התובלה פעלו במסווה של מטוסי חברת לאפס"א, חברת התעופה הלאומית של פנמה) ומילאו בהמשך תפקיד מרכזי בתובלה האווירית של הנשק הצ'כי לארץ ובמשימות תובלה והפצצה בארץ במהלך המלחמה.

סיפור אוניית הנשק 'דרומית'

באביב 1948 התגלה למארגני רכש הנשק בארה"ב מקור להשגת עודפי ציוד צבאי בהוואי. פעיל רכש בשם הרמן ("האנק") גרינשפן יהודי קשוח שהיה במלה"ע מפקד פלוגה בכוח של גנרל פאטון נשלח להוואי ושם ארגן משלוח גדול של מנועי מטוסים ומקלעים כבדים לקליפורניה. מנועי המטוסים נתפסו ע"י סוכני ה-.F.B.I, אך את מטען המקלעים הצליח גרינשפן להבריח מלוס אנג'לס לאקפולקו, מקסיקו, במסע הרפתקאות ע"ג ספינה קטנה בשם 'אידליה' (גרינשפן נשפט ב-1950 בארה"ב בהקשר לפרשה, באשמת הפרה של 'חוק הניטרליות'; נקנס בקנס כבד ונשללו ממנו זכויות אזרח; השתקע בלאס וגאס והתעשר מעסקים; זכה ב-1961 לחנינה בדיעבד מהנשיא קנדי).

במקביל החלו מגעים עם שלטונות מקסיקו על עסקת נשק גדולה שכללה 36 תותחי שדה 75 מ"מ מיושנים, וכמות גדולה של פגזים, פצצות אויר ומקלעים. העסקה התעכבה, בין היתר בגלל חשיפתה ע"י העיתונות ומחאות מטעם קהילת הערבים יוצאי-סוריה רבת ההשפעה. טדי קולק, שמונה בינתיים כמרכז הרכש בארה"ב, ביקש מגרינשפן לפעול במקסיקו להשלמת העסקה. גרינשפן הצליח בעזרת מסמך מזויף לשכנע את נשיא מכסיקו שהנשק מיועד לסין הלאומנית, ולאחר שאל שווימר העביר אישית סכום כסף נכבד לראשי הממשל במקסיקו, יצאה העסקה אל הפועל.

כל הנשק הנ"ל רוכז בנמל טאמפיקו, מקסיקו, לקראת הברחתו לארץ. את הנשק יועדה להבריח אונית משא בתפוסה של 3,800 טון בשם 'קפלוס'
(S/S Kefalos) שנרכשה באפריל 1948 ע"י אלי שליט. בגלל הפלגתה ממקסיקו זכתה הספינה לשם 'דרומית'. הפיקוד על האוניה הופקד בידי רב חובל יהודי אמריקני בשם אדולף אוקו איש בעל אופי קשה במיוחד (יהושע בר לב ששירת תחתיו מתאר אותו כ"לא נחמד... פקעת עצבים, משוגע על כל הראש... מלאך של חבלה"). צוות המלווים היה מורכב מחמישה צעירים יהודים מארה"ב, אחד מהם, אריה קסלמן ז"ל, סטודנט ארץ-ישראלי חוזר. על אף שנבנתה ב- 1917, חדר האלחוט שלה היה מצויד בציוד מודרני ועל הפעלתו הופקד קצין-אלחוט מיומן, מתנדב יהודי-אמריקני בשם ג'ק רוטמן ז"ל (אריה וג'ק הם חללי מלחמת העצמאות; הם מונצחים באתר בדף 'יזכור'). בסמוך ליציאתה מניו יורק לנמל טמפיקו נמסרו לרב החובל הוראות קשר האלחוט המיוחדות עם רשת 'גדעון'. לאחר שהסתבר שיש על האוניה מקום למטען נוסף, הוטענו עליה גם חביות דלק מטוסים שנשלחו בדחיפות מקליפורניה. מעל הנשק הוטען מטען סוכר גדול כדי להסוותו. בתחילת אוגוסט השלימה 'דרומית' את ההעמסה ויצאה לדרכה הארוכה ארצה, הישר לתל-אביב. במהלך הפלגתה שונה שמה לצורכי הטעיה, ע"י צביעה, ל- S/S Pinzon.

כמה ימים לפני כניסתה לים התיכון נתקף שאול אביגור בחשש, שהאוניה שזכתה כאמור לפרסום רב בעת הטענתה בנמל טמפיקו תיתפש ע"י משקיפי האו"מ ושקל את האפשרות להטותה לעבר יוגוסלביה ע"מ לפצל את המטען לשלוש אוניות קטנות יותר. לביצוע מבצע מעין זה צריך קשר תקין, אך בשלב זה 'הדרומית' הפליגה ב'דממת אלחוט' בלתי-מתוכננת ולא ניתן היה לתקשר אתה. ב-1 בספטמבר הבריק שאול לכל תחנות 'המוסד': "חרדים מאד לגורל 'הדרומית'. אם תצליחו להתקשר אתה יש לכוונה בהחלט ל'יורם' [יוגוסלביה]... על התותחים שיועמסו שם להיות שלמים ומוכנים לפעולה... אם לא יהיה קשר נוציא מטוסים לחפשה בים וכשנגלה נשלח כלים [כלי שייט] לפוגשה. זכרו שהתותחים דרושים בהחלט לפעולה מהירה בחודש זה...".

הקשר עם 'דרומית' חודש רק עם הגעתה למעגן תל-אביב ב-8 בספטמבר 1948, בעיצומה של ההפוגה השניה. התותחים המיושנים שהביאה, שזכו בצה"ל לכינוי "קוקרצ'ה" בגלל מוצאם המקסיקני, הוצאו במהרה מהשרות לאחר שנמצאו לא יעילים ובגלל שהתחמושת שהגיעה אתם, שהייתה אף היא מיושנת מאד, גרמה לתאונות. בנוסף לאמל"ח הביאה ה'דרומית' כמות גדולה מאד של דלק מטוסים בחביות. לדלק שהביאה היה חשיבות קריטית מיידית מכיוון שבמועד הגעתו חיל האוויר טס על "הטיפות האחרונות" של דלק ברשותו; הוא אפשר את המשך מבצע 'אבק' לאספקת הנגב הנצור ולמעשה סיפק את צרכי חיל האוויר בדלק למספר חודשים (עפ"י אלי שליט יתכן ואונייה נוספת הביאה אף היא דלק ממקסיקו, אך אין לנו עליה שום פרטים או אישור ממקור אחר).

בסיום פריקת הרכש הוחכרה 'דרומית' ל'מוסד לעליה'. בנמל נאפולי היא הוסבה להובלת עולים. בחודשי נובמבר-דצמבר 1948, עדיין בפיקודו של רב חובל אוקו, היא ערכה שתי הפלגות עולים עם 7,737 איש מיוגוסלביה, רבים מהם אנשי גח"ל (ראה סיפורו של יהושע בר לב על המסע השני מיוגוסלביה; בין העולים היה צעיר בשם טומי לפיד, הוא "האבא של יאיר"). בתחילת 1949 היא סיימה תעסוקה זו וחזרה להובלת משא. בינואר 1950 הוחלף הדגל הפנמי בישראלי והיא צורפה לצי הסוחר הישראלי בשם הכינוי שלה, 'דרומית', מס' רישום א/ק - 33, נמל הבית חיפה, בבעלות 'אוניות וספינות'/'צים'. ב-1962 היא נמחקה מהרישום הישראלי ונמכרה לגריטה.

[רשם: צבי בן-צור]


היאכטה אידליה
הרפתקאות הספינה 'אידליה' במסע הברחת נשק מארה"ב למקסיקו בדרכו לארץ
דרומית
סיפור ה'דרומית' (קפלוס) בהרחבה


על סיפון הקפלוס
מתנדבי חו"ל על סיפון ה'דרומית'

תותח קוקרצ'ה
מתותחי ה-75 מ"מ Saint Chamond-Mondragon כינוי צה"לי "קוקרצ'ה" שהגיעו ע"ג 'הדרומית'
מוצג כיום במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל שבתל אביב


שלוחת ההגנה בארה''ב
השלט על המדרכה ב- East 60th street במרכז מנהטן, מחוץ למסעדת Rouge Tomate
היכן שפעם שכן Hotel Fourteen, מרכז ה'הגנה' בארה"ב


משפטי פעילי הרכש בארה''ב
ליאונרד סלייטר בספרו המעולה 'הנאמנים' מסכם את המשפטים נגד פעילי הרכש בארה"ב

האנק גרינשפן
דיווח עיתונאי על החנינה שהוענקה להאנק גרינשפן

"היריה האחרונה" בפרשיות הברחת הנשק לישראל מארה"ב במלחמת העצמאות "נורתה" מן הסתם בסוף 2008 כאשר הנשיא היוצא בוש חנן את צ'ארלס ווינטרס, שהורשע אף הוא (ולרוע מזלו אף ישב בכלא) על עבירות דומות לאלו שבהן הורשע האנק גרינשפן. להלן אחת מהידיעות שפורסמו בנושא בתקשורת האמריקאית:

WASHINGTON, Dec. 23, 2008 Before leaving for the holidays, President Bush on Tuesday ... granted 19 pardons, including one to a man who helped the Jewish resistance in the 1940s.

Included in the latest list is Charles Winters, who is considered a hero in Israel. Winters, who died in the 1980s in Florida, was in the airplane business after World War II. He bought up former military cargo planes and used them to transport fruit and other products. He later started helping his Jewish friends who were shipping arms to Jews trying to found their own state in the Middle East. Winters, a Protestant from Boston, could fly his planes in and out of the region without interference from authorities. In 1948, three of his planes left Miami, picked up weapons in Azores and Czechoslovakia and then left the planes and arms in Palestine.

Winters was convicted of violating the Neutrality Act, fined $5,000 and sentenced to serve 18 months in prison. The act is designed to ensure that financial assistance and arms are not provided to parties in foreign conflicts where the U.S. has not taken sides. Two others, Herman Greenspun and Al Schwimmer, also were convicted of violating the act, but they did not serve time. President Kennedy pardoned Greenspun in 1961. President Clinton pardoned Schwimmer in 2000.

Reginald Brown, an attorney who worked on the Winters pardon, said Bush's pardon "rights a historical wrong and honors Charlie's belief that the creation of the Jewish state was a moral imperative of his time. ... Charlie Winters helped shape human history for the better."

Film director Steven Spielberg wrote a letter to Bush appealing for a pardon for Winters. "There are probably many unsung heroes of America and of Israel, but Charlie Winters is surely one of them," wrote the director of "Schindler's List" and other Oscar-winning movies. "While a pardon cannot make Charlie Winters whole, and regrettably he did not live to see it, it would be a fitting tribute to his memory and a great blessing to his family if this pardon is granted."

רנטו ברהונה
ספר חדש (2014) על האונייה, מאת רנאטו ברהונה - היסטוריון אמריקני ממוצא בסקי, שאביו שירת באונייה
הקש כאן לוידאו קצר בו מציג רנאטו את הספר


powered by FreeFind

האתר מפרסם סיפורים אישיים רבים כפי שנכתבו ע"י האנשים עצמם; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן כל הנכתב באחריות בלעדית של הכותבים.

Copyright© 2006 - 2017: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.