אוניות הנשק במפעל הרכש       

חזור לדף הבית

הברחת נשק לארץ בתקופת המנדט שלאחר מלה"ע החלה מיד עם סיום המלחמה. משלוחי הנשק המוברח, שהיו מצומצמים בהיקפם, הגיעו ארצה מוסווים במטענן של אוניות סוחר רגילות שפקדו את נמלי חיפה ות"א. רוב הנשק הזה נאסף בשדות הקרב של מלה"ע באיטליה ע"י חברי 'ההגנה', מגויסי הצבא הבריטי מהבריגאדה היהודית ופלוגות התובלה שהגיעו לאיטליה ב-1944. משלוחי נשק ומכונות לתע"ש הגיעו גם מארה"ב; הם אורגנו ע"י משלחת של ארגון ה'הגנה' שהחלה לפעול שם ב-1945.

על פעילות רכש הנשק הייתה אחראית 'יחידת הרכש' של ה'הגנה', שעברה למשרד הביטחון עם הקמת המדינה. את היחידה ואת הרשת המסועפת של אנשים וגופים, בארץ ובחו"ל, שפעלה במשימות רכש האמל"ח והעברתו לארץ, אנו מכנים "מערכת הרכש" (במקומות אחרים נעשה לעיתים שימוש בכינוי "מערך הרכש"); את סך פעולתם, כיאה לפעילות ענפה ורחבת היקף, אנו מכנים "מפעל הרכש". קשה היום לומר שסיפור מפעל הרכש צרוב בתודעה הקולקטיבית-לאומית הישראלית, כנראה בגלל שחסר בו אלמנט הדרמה האנושית-מדינית כמו זה הנמצא במפעל ההעפלה; יחד עם זאת, הרבה בזכותו של מפעל הרכש ישראל שרדה ולבסוף ניצחה במלחמת העצמאות ועלילותיו לא פחות דרמטיות ומעניינות מעלילות ההעפלה.

בסוף 1946 נטל בן-גוריון לידיו את תיק הביטחון בסוכנות היהודית ועד מהרה הוא הגיע למסקנה שמצבת הנשק שבידי 'ההגנה' לא תספיק לעמוד בפני צבאות מדינות ערב. עוד לפני החלטת 'כ"ט בנובמבר' 1947 הוא שיגר שלושה מבכירי 'ההגנה', יהודה ארזי, אהוד אבריאל ומאיר (מוניה) מרדור ("הגדולים" כפי שב-ג כינה אותם) לחו"ל לעסוק ברכישת נשק והעברתו לארץ. לאחר החלטת האו"ם של הכ"ט בנובמבר החל מפעל הרכש לצבור תאוצה מתוך הכרה שהוא קריטי לשרידות הישוב במלחמה הצפויה לאחר סיום המנדט הבריטי. המינוי של שאול אביגור למרכז רכש הנשק באירופה בסוף מרץ 1948 גם הוא שיקף את חשיבות הנושא (בעקבות נפילת בנו גור במלחמה חזר שאול לארץ ביולי ולתפקיד התמנה פנחס ספיר).

המכשולים העיקריים להצטיידות בנשק היו השליטה הבריטית בארץ עד להקמת המדינה, אמברגו נשק שהטילו ארה"ב ובריטניה על אספקת ציוד צבאי לצדדים הלוחמים ואמברגו נשק שהטיל האו"ם לאחר הקמת המדינה [הערת מערכת]. הייתה גם סכנה מסוימת לשיבוש ההעברה ע"י הצבאות הערביים, בעיקר המצרים. רכש הנשק הצריך לפיכך פעילות חשאית ואת הברחתו מארץ המוצא ו/או הסוואת ייעודו האמיתי באמצעות חברות פיקטיביות זרות או מדינות צד שלישי.

באמצע מרץ 1948 הצליח משרד החוץ האמריקאי, שראה את האינטרסים של ארה"ב בשת"פ עם בריטניה והעולם הערבי, להביא לביטול תמיכתה של ארה"ב בהחלטת כ"ט בנובמבר ולהחלפתה בקריאה למשטר נאמנות "זמני" בחסות האו"ם. "הנשק כבר בדרך" הכרזתו של בן-גוריון בישיבת מנהלת העם ב-12 במאי 1948 היה הנימוק המכריע שגרם למנהלת העם לקבל באותה ישיבה וברוב דחוק את החלטתה ההיסטורית, להקים את המדינה בתאריך שהוקמה ולדחות את הלחץ האמריקאי הכבד שלא להכריז בשלב זה (ומאחר והוכרזה, עומדת לזכותו הגדולה של הנשיא טרומן ההכרה המיידית במדינת ישראל, עליה הודיע אך דקות ספורות אחרי סיום ההכרזה, למורת רוחם של רבים בממשלו).

במאבקנו לעצמאות זכינו לתומכת חשובה במיוחד ברה"מ. ביטוייה המרכזיים של תמיכת ברה"מ היו נאומו הפרו-ציוני המפתיע של נציגה באו"ם אנדריי גרומיקו באמצע מאי 1947, תמיכתה הנלהבת בהחלטת הכ"ט בנובמבר, ראייתה בחיוב את עליית שארית הפליטה מארצות הגוש הסובייטי לארץ הן במפעל ההעפלה והן בגל העלייה ההמונית (רוב רובם של העולים מאירופה בגל זה באו מארצות מזרח אירופה וכוח האדם שהוסיפו לצה"ל, ראה סקירה על אנשי הגח"ל לפרטים, נחשב למרכיב קריטי בניצחון)   ומתן "אור ירוק" לעסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה, שהצילו לדעת רבים את מדינת ישראל מחורבן (ראה במיוחד את סיפורה של אוניית הנשק 'נורה'). תמיכת ברה"מ נבעה משילוב של כוונה לפגוע באינטרסים של בריטניה, תקווה שמדינת ישראל לכשתקום תהיה פרו-סובייטית, תקיעת טריז בין ישראל לארה"ב (ואכן, גורמים בממשל האמריקאי היו בטוחים שקבלת הנשק מצ'כוסלובקיה הייתה כרוכה בהסכמים או בהתחייבויות של ישראל כלפי ברה"מ) וכסף טוב לשיקום כלכלות ארצות הגוש המזרחי.

מקורות משמעותיים נוספים לאמל"ח בלתי חוקי נמצאו באיטליה, צרפת, שוויץ, בריטניה וארה"ב. יוגוסלביה תרמה רבות למאמץ הרכש הישראלי בהעמידה את נמל שיבניק ושני שדות תעופה בשטחה כתחנות ביניים בהעברת הנשק מצ'כוסלובקיה לארץ. גם הצרפתים העמידו, עד שלב מסוים, תחנת ביניים חשובה לרשות מערכת הרכש עבור מטוסיה  בדרכם ארצה שדה התעופה איאצ'יו שבקורסיקה.

העמסת נשק בנמל שיבניק

המימון עבור הנשק הגיע רובו ככולו מתרומות של יהודי ארה"ב, זאת בשעה שהממשל האמריקאי מחוקק, עוד בתחילת דצמבר 1947, חוק ניטרליות שאוסר מכירת ציוד צבאי לצדדים הלוחמים ורודף בפדנטיות את המנסים להפר אותו, בתוך ארה"ב ומחוצה לה. הממשל האמריקאי גם הפעיל לחץ כבד על מדינות אחרות שלא יפרו את האמברגו שהטיל האו"ם. כך לדוגמא, אף צ'כוסלובקיה נאלצה, תחת לחץ אמריקאי מסיבי, לחסל באוגוסט 1948 את הפעילות הישראלית הענפה בבסיס 'עציון' שדה התעופה בזאטץ, צ'כוסלובקיה, שהיה המרכז בחו"ל לפעילות מבצע 'בלק' הרכבת האווירית להובלת הנשק מצ'כוסלובקיה לארץ וצומת להברחת מטוסים לארץ מכל קצווי תבל. למרות חוק הניטרליות נמשכה הברחת ציוד צבאי רב מארה"ב לארץ וכמה פעילי רכש נתפסו, נשפטו ונענשו (הקש כאן לפרטים).

רוב האמל"ח והציוד לתע"ש שהוברח מארה"ב עשה את דרכו ארצה מוסווה כמטען אזרחי תמים באוניות סוחר (כך לדוגמא 5 מטוסי 'מוסטנג' מפורקים הוברחו בארגזים שתכולתם הוצהרה קומביינים חקלאים; שניים מהם הופעלו מבצעית במלחמה, החל משלהי 1948) ובאוניית הנשק 'דרומית' שיצאה ממקסיקו, אך את הפרסום הרב ביותר קיבלו כ-10 מטוסי תובלה כמעט כולם דגם C-46 'קומנדו' ו-3 מפציצים B-17 "מבצר מעופף", שהוברחו בטיסה מארה"ב לארץ עם חניות ביניים במדינות שונות (נרכשו יותר מטוסים אך הם לא הצליחו לחמוק מארה"ב או להגיע ארצה). מטוסי התובלה, שעד ספט. 1948 עוד היו רשומים כמטוסי חברת התעופה הלאומית של פנמה (לאפס"א), מילאו תפקיד מרכזי בהטסת הנשק הצ'כי לארץ במסגרת מבצע 'בלק' ולאחר סיומו הופעלו בארץ במשימות תובלה המפורסמות שבהן טיסות "הגשר האווירי" לנגב הנצור במבצע 'אבק' ואף במשימות הפצצה במסגרת מבצע 'יואב' לפריצת המצור המצרי על הנגב וכיבוש באר שבע. 

אוניות הנשק ("אוניות הרכש" כפי שכונו בזמנו) האוניות שהובילו לארץ את האמל"ח שנרכש ושהיו בבעלותה של מערכת הרכש או חכורות על ידה (ישירות או בעקיפין) ביצעו במהלך מלחמת העצמאות למעלה מ-50 הפלגות בהן הובאו ארצה כ-35,000 טון אמל"ח, כולל נשק כבד, טנקים ומטוסים. הניסיון, התשתית והקשרים שנצברו בעליה ב' סיפקו בסיס לפיתוח התובלה הימית של הרכש. לצדם של רבי החובלים הזרים של האוניות, שהסתכנו בהפרת האמברגו, הוצבו ימאים ו'גדעונים', יוצאי הפל"ם וותיקי מפעל ההעפלה. בהגדרה, הם שימשו כנציגי בעלי המטען ועיקר תפקידם היה לוודא שרבי החובלים יפעלו בהתאם להנחיות מערכת הרכש.

דוד בן-גוריון סיכם את מפעל הרכש באמרו: "בלי הנשק הזה לא היינו נשארים בחיים" [הערת מערכת].

דברי בן-גוריון, שנטל אישית חלק פעיל ומרכזי בניהול פעילות הרכש, אכן מתמצתים יפה את הצלחתו של המפעל. יחד עם זאת, נשמעה ביקורת מחוגים שונים על מחדלים ארגוניים תוצאה של "מלחמות היהודים" שגרמו לאיחור בהגעת הנשק ללוחמים בחזית. בחלק מהסיפורים והכתבות שבדף זה ישנה התייחסות לביקורת זאת, במיוחד בהקשר של אונית הנשק הראשונה 'נורה', שיכלה ככל הנראה להקדים ולהגיע בלפחות חודש!

בעוד רוב האמל"ח עשה את דרכו ארצה בים, להגעת חלקו הקטן יחסית (במונחי משקל פיזי) בדרך האוויר הייתה חשיבות קריטית, בגלל לחץ הזמן והצורך המיידי בנשק. רוב רובו של האמל"ח שהגיע בדרך האוויר היה המטען שהועבר ברכבת האווירית מצ'כוסלובקיה במבצע 'בלק' ומטוסים שהוטסו ארצה מטוסי התובלה וההפצצה שהוברחו מארה"ב, חלק ממטוסי הקרב 'ספיטפייר' שנקנו בצ'כוסלובקיה ושהגיעו ארצה בטיסה במסגרת שני מבצעי 'ולווטה', חלק מ-20 מטוסי תובלה קלים 'נורסמן' שנרכשו בגרמניה, המטוסים שעמנואל צור הבריח מבריטניה ('דראגון ראפיד', 'מיילס איירוואן', 'מוסקיטו' ומספר מפציצי 'בריסטול בופייטר') והמטוסים ('דקוטה' ואחרים) שרכש בוריס סניור בדר' אפריקה [הערת מערכת]. תרומתם העצומה של אנשי מח"ל אמריקאים בתחום הרכש האווירי
והטסתו ארצה זכתה לפרסום רב; פחות ידוע חלקם של אנשי מח"ל אמריקאים בתובלה הימית, ראה הכתבה: הברחת נשק מארה"ב ומקסיקו סיפורה של ה'דרומית'. מספר יוצאי פלי"ם מצאו  גם הם את עצמם מעורבים בפעילות האווירית של מבצע 'בלק', בתפקיד "מלווי מטוסים"   ראה הכתבה בנושא.

אחד מנושאי המשנה המוצגים מתאר את 'מבצעי שלל' סיכול מבצע רכש נשק ערבי. בסיומם של שלשת 'מבצעי שלל' מצא את עצמו הנשק הערבי בידי חיילי צה"ל.

'פרשת אלטלנה' העגומה מתקשרת אף היא לנושא אוניות הנשק ומוצגת כאחד מנושאי המשנה.

[רשם: צבי בן-צור]


הדרומית
הברחת נשק מארה"ב ומקסיקו -
סיפורה של ה'דרומית' (Kefalos)
פרשת אלטלנה
פרשת 'אלטלנה'
אונית הרכש נורה ומפקדה בן ירושלמי
סיפורה של ה'נורה' הראשונה באוניות הנשק שהנשק שהביאה, תוך פריצת הסגר הבריטי, הביא לנקודת המפנה של אפריל 1948 במלחמה
(בתמונה: מפקדה "בן" ירושלמי)

הרובה הצ'כי
רובה לכל חייל
מטוס ספיטפייר
עסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה

אונית הרכש הסורי ארג'ירו
מבצעי 'שלל' לסיכול רכש נשק ערבי במלחמת העצמאות
אורי גורן
רכש - פרק מספרו של אורי גורן "משני צדי הקריפטו"
[הערת מערכת]
עזרה מברה''מ
תרומת ברה"מ לפעילות רכש הנשק במלחמת העצמאות

הסקיימאסטר והקונסטלשיין בזאטץ
באויר, בים וביבשה: על הפעילות
האוירית של יוצאי פלי"ם
בשירות מפעל הרכש
ההפלגות הראשונות של אוניות הרכש רקס ובוראה
ההפלגות הראשונות של אוניות
הנשק 'רקס' ו'בוראה' שפרצו
את ההסגר הבריטי
אונית הרכש הזקן
סיפורה של אונית הנשק 'הזקן'
(Maestralle)

USS Attu
כמעט נושאת נשק - סיפורה של נושאת המטוסים USS Attu
מבצע אטלס
מבצע 'אטלס'

פרשת ספינת הנשק 'איריס'
(בתמונה: מפקדה יונה ז'בין)

[הערת מערכת]

החשיבות ההיסטורית של נמל ת"א במלחמת העצמאות

הרקע לפרשת 'איריס' והכישלון של 'טיבולי'

פרשת הספינה 'טיבולי' - כרוניקה של כישלון ידוע מראש

יחיאל אדמוני מספר על זכרונותיו מאוניות הנשק ומהתקופה [הערת מערכת]

סיפורה של הספינה 'ארסיה' שביצעה 4 הפלגות רכש נשק והביאה מטוסי ספיטפייר

על שתי הפלגות הרכש של הספינה 'היונה' (Aviona)

האוניה 'שיעו' - כישלון ההפלגה הראשונה + סיפור הפלגותיה הבאות

ההפלגות השניה והשלישית של 'רקס'

פיני אשוח מספר על פעילות ספינת המעפילים לשעבר 'משמר העמק' במפעל הרכש [הערת מערכת]

אונית הנשק 'אינקו' (הכתבה מוקדשת לזכרו של מפקד הספינה אורי רביקוביץ-ארנון)

אונית הנשק 'פרא' (FRA)

סיפורה של הנחתת 'גוש עציון' (LCT 265 - Prato)

מסע 'השחף' - Albatros - לישראל



העמסת נשק בנמל שיבניק
העמסת מטוסי 'ספיטפייר' ("יורקים") ע"ג אוניית הנשק 'ארסיה' בנמל שיבניק, יוגוסלביה

תותחי צה''ל במלחמת העצמאות
עשרות תותחים מסוג קרופ 75 מ"מ (מימין) – התותח הנפוץ ביותר בצה"ל במלחמת העצמאות
ובשנים הראשונות של שנות ה- 1950 – ו"נפוליאונצ'יקים" 65 מ"מ הובאו ארצה ע"ג אוניות הנשק


נמל תל אביב
נמל תל אביב – למעשה בריכת עגינה עם פתח לים בצידה הצפוני – בתמונה מזמן הקמתו;
 הפריקה נעשתה מהאוניות לדוברות שנגררו לתוך בריכת העגינה לצורך פריקה סופית;
במלחמת העצמאות קלט הנמל 16 – קרוב לשליש – מהפלגות אוניות הנשק שהגיעו לארץ


נמל תל אביב
הלוח זיכרון שהוצב בנמל ת"א ב-29 בנובמבר 2015 לציון פעילות הרכש בנמל

רכש אמל''ח לחיל הים
סיכום רכש אמל"ח עבור חיל הים עד לסיום מלחמת העצמאות
הערה: הסיכום כולל רכש חדש בלבד ולפיכך לא נספרות בו אוניות "צי הצללים" שצורפו
לחיל הים וספינות המשמר הבריטיות שהחיל קיבל "בירושה" מהבריטים

powered by FreeFind

האתר מפרסם סיפורים אישיים רבים כפי שנכתבו ע"י האנשים עצמם; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן כל הנכתב באחריות בלעדית של הכותבים.

Copyright© 2006 - 2017: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.