עם הגידול בשיעורי ההעפלה בקיץ 1946 התמלא מחנה המעצר בעתלית. הבריטים החליטו להתחיל ולגרש את המעפילים למחנות מעצר בקפריסין, כאמצעי להרתעת היישוב היהודי מהמשך מפעל ההעפלה (יש הסוברים שעל החלטת הגירוש השפיע גם גל הבריחה חסר התקדים של יהודים מפולין שהתפתח אז בעקבות פוגרום קיילצה הידוע לשמצה – ניסיון בריטי להרתיע את הבורחים מכוונתם להגיע לארץ). המגורשים הראשונים היו 1,300 מעפילי הספינות 'הנרייטה סאלד' ו'יגור' באמצע אוגוסט 1946 (מבצע 'איגלו'). רבים מהמלווים ואנשי הצוות של ספינות  המעפילים (כולל אנשי צוות זרים) גורשו אף הם לקפריסין יחד עם המעפילים.

באמצע 1947 כבר שהו במחנות קפריסין כ-15 אלף מעפילים. מעמד העצורים היה כשל שבויי מלחמה. המחנות נוהלו בפיקוח משותף של משרד החוץ הבריטי, משרד המושבות, ממשלת המנדט והצבא הבריטי; אולם הניהול הפנימי במחנות היה כולו בידי העצורים ונציגים/שליחים של גופים יהודים וציוניים שונים, בראשם הסוכנות, ארגון הג'וינט ונציגי המפלגות הציוניות השונות. ארגון ה'הגנה' קיים במחנות נציגות קבועה, תחילה באמצעות אנשי הפלי"ם מלווי ספינות המעפילים שנעצרו יחד עם המעפילים ובהמשך גם באמצעות שליחי פלמ"ח שנשלחו מהארץ.

עד לסיום המנדט גורשו למחנות קפריסין כ- 52 אלף מעפילים (כולל 15 אלף מעפילי "הפאנים" שהפליגו בהסכם ישירות לקפריסין). מחנות בהם הוקמו אוהלים כונו "מחנות קיץ", וכאלה שכללו צריפי פח כונו "מחנות חורף". תנאי החיים במחנות היו קשים, למרות היחס ההוגן שגילו שלטונות המחנות הבריטים כלפי העצורים (הקש כאן לעדות בנושא מאת משה לויב, נציג הג'וינט במחנות). החום בקיץ, באזור נטול צל, והקור בחורף היו כבדים. אך הארגון הפנימי, הסיוע המאסיבי מארגון הג'וינט, והסיוע מהיישוב בארץ (תרומות, שליחים, קשרי תרבות וכיו"ב) הקלו מאד על הסבל. במחנות, שהתקיימו 30 חודשים, פעלו גני ילדים, בתי ספר, מרפאות, ואף בתי-משפט פנימיים. התקיימו פעילויות תרבות וספורט ענפות. נולדו במחנות מעל ל-2,200 תינוקות. נפטרו 163 עצורים, 113 מהם תינוקות, שנקברו בבית קברות בעיירה מרגו שליד ניקוסיה (ב-1970 הועלו עצמותיהם ארצה במבצע מיוחד ונטמנו בבית הקברות בחיפה). פרסום עולמי ראשון לשגרת החיים הקשה במחנות נתנה העיתונאית היהודית רות גרובר שביקרה בהם בסוף יולי 1947 (היא הגיעה למחנות בעקבות סיקורה את פרשת האוניה 'אקסודוס', מתוך צפייה שלא התגשמה שמעפילי האוניה יגורשו אליהם; בספרה "עדת ראיה" – WITNESS – ניתן למצוא צילומים בלעדיים מהחיים במחנות). 

עצורים שוחררו מהמחנות והועברו לארץ לפי מכסה חודשית של 750 איש – מחצית ממכסת רישיונות העלייה שהבריטים הקציבו מדי חודש. השחרור נעשה לפי תור שהתנהל תחת מדיניות "ראשון בא ראשון יוצא", אך לאור ריבוי תמותת תינוקות ואזהרות רופאים בסתו 1947 שהחורף המתקרב מסכן תינוקות רבים, שונתה המדיניות בהתערבותה של גולדה מאיר (הקש כאן לפרטים) וניתנה עדיפות לעליית תינוקות והוריהם, וילדים יתומים. הביטוי הראשון לשינוי במדיניות היה בואה של "אוניית התינוקות" הראשונה – האוניה הבריטית 'אושן ויגור' (שנודעה בפעילותה כאוניית גירוש) שהגיעה לנמל חיפה ב-28 בנוב' 1947 בהפלגה מיוחדת עם תינוקות והוריהם. באביב 1948 הורחבה המדיניות וניתנה עדיפות בתור גם לבני נוער עד גיל 18.

אנשי הפלמ"ח/פלי"ם במחנות קיימו קשר הדוק בין הארץ למחנות, כולל קשר אלחוטי עם מפקדת הפלמ"ח בארץ ותנועת פעילים חופשית למדי תוך הסתייעות במנהרות שנחפרו או הצטרפות למשוחררים על חשבון מכסת העלייה החודשית. התשתית הארגונית של הפלמ"ח במחנות שימשה גם את אנשי החבלה הימית בקפריסין, לאחר העתקת פעילות 'החוליה' מהארץ לאי במרץ 1947. אנשי הפלמ"ח/פלי"ם הקימו וניהלו במחנות ארגון בשם 'שורות המגינים' במסגרתו התאמנו כ-11,000 מצעירי העצורים באימוני כושר ואימונים טרום צבאיים (עם רובים ואקדחים מעץ) לקראת עלייתם לארץ. הארגון – יוזמה מקומית של מפקד המחנות מטעם ה'הגנה' יואש "צ'אטו" צידון (הקש כאן לפרטים) – סבל לאורך דרכו מיחס מסויג מצד הנהגת ה'הגנה', שלא הייתה מעוניינת בהתלקחות עימותים עם הבריטים במחנות ובחיזוק ההשפעה של הפלמ"ח בתוך ה'הגנה'. כ-7,000 מחברי הארגון הספיקו לקחת חלק במלחמת העצמאות לאחר שחרורם או בריחתם (מספר הבורחים – רובם ברחו דרך 7 מנהרות שנחפרו – לא ידוע בדיוק; אם להסתמך על מספר העצורים שחסרו ברישומי הבריטים כאשר המחנות נסגרו מדובר בכ- 1,500 איש, מספר הכולל גם מלווים ואנשי צוות של ספינות המעפילים). הברחת חברי 'שורות המגינים' על מנת שיצטרפו למלחמת העצמאות החלה זמן קצר לאחר תחילת הקרבות בסוף נובמבר, בעיקר באמצעות המנהרות שנחפרו (דרך המנהרות הוברחו כתריסר איש בממוצע מדי שבוע; המוברחים צוידו בתעודות מזויפות שאפשרו את כניסתם לארץ "באופן לגאלי"). מפקדות ה'הגנה' והפלמ"ח החלו בפברואר 1948 למסד את הטיפול בגיוס העולים מקפריסין. באפריל 1948 כבר כללה מצבת חטיבת הראל גדוד שכונה "קפריסאים".

לקראת הקמת המדינה התחילו הבריטים לשחרר קבוצות קבוצות של עצורים. הציפיות עם הקמת המדינה היו לשחרור מהיר של כל שארית העצורים וחיסול המחנות, וביוני 1948 אף הגיעה למחנות משלחת צה"ל לטפל בגיוס לצה"ל של העתידים להשתחרר. אך התקווה לשחרור מיידי של כל העצורים נכזבה חיש מהר: תחילה צצו בעיות לוגיסטיות וביטחוניות, ורק במהלך כ-10 ימים ביולי 1948 שוחררה ועלתה לארץ – באמצעות "הפאנים" (האוניות היו עצורות אף הן בקפריסין, שוחררו עם הקמת המדינה ונרשמו מיד כישראליות, נושאות השמות 'עצמאות' ו'קוממיות'; ראה עדותו של גד הילב) – המסה העיקרית של עצורי המחנות, כ-20,000 איש.  אך המחנות לא חוסלו בגלל סירובם של הבריטים לשחרר אנשים בגיל גיוס, תוך שהם מתרצים זאת בהסכמי הפסקת האש שאסרו הכנסת נשק ואנשים בגיל גיוס ארצה. וכך המשיכו הבריטים להחזיק בכ-10,000 עצורים, רובם גברים בגיל גיוס ומיעוטם בני משפחותיהם שבחרו להישאר איתם. במהלך המחצית השנייה של 1948 הוברחו מהמחנות, הועלו ארצה והתגייסו לצה"ל כ-500 צעירים ע"י יחידה קטנה של 'המוסד לעליה' שנקראה "המיוחדת" – "טקסי-שירות" בין הארץ לקפריסין באמצעות ספינת דייג בשם 'הכריש' שהפעילו מספר יוצאי פלי"ם (במשימה הועסקה גם ספינת המעפילים לשעבר 'מדינת ישראל'). ב-24 בינואר 1949 החל מבצע 'פדות' שבמסגרתו ביצעו האניות 'גלילה' ו'עצמאות' שש הפלגות להעלאת שארית העצורים. ב-10 בפברואר שוחררו אחרוני העצורים וירד המסך על פרק מחנות קפריסין בהיסטוריה הישראלית.

[כתב: צבי בן-צור]

---

יואש צידון – מפקד ארגון ה'הגנה' במחנות – מספר [הערת מערכת]

פאפאווסיליו ז"ל - שותפנו היווני בקפריסין

אריה "קיפי" קפלן – מפקד ארגון ה'הגנה' במחנות – מספר

איה (פינקרפלד) מאיר - 'גדעונית' הספינה 'כתריאל יפה' - מספרת מחוויות המעצר בקפריסין (קטע וידאו קצר) [הערת מערכת]

סיפור התינוקת מרים

מסע הייסורים של מעפילי 'כתריאל יפה', בים ובמחנות קפריסין, מאת המעפיל אברהם אביאל

אליעזר טל מספר על בריחת המלווים מהמחנות בסתיו 1946

סיפור "אוניית התינוקות" הראשונה

גולדה מאיר מספרת על חלקה ב"עליית התינוקות" מהמחנות

גילויי מוראל נמוך בצוות אנית הגירוש OCEAN VIGOUR

מעצר 'הפאנים' בקפריסין וחלקן של האניות בפינוי עצורי המחנות

"המיוחדת" בקו חיפה-פמגוסטה

ה'דלין' במבצע לחילוץ אנשי צוות זרים מהמחנות
הגדעונית חביבה "ביבה" נפחא מעידה על מחנות קפריסין
עדותה של המעפילה רחל ולורט על המעצר בקפריסין ועלייתה לארץ ב"אוניית התינוקות"
יחסם של הבריטים למעפילים במחנות קפריסין, מאת משה לויב (נציג הג'וינט במחנות)
סיפור מחנות קפריסין של שרה יפה, חברת המשלחת הראשונה של הפלמ"ח למחנות
דו"ח מצב המעפילים מצפ' אפריקה במחנות קפריסין, סוף קיץ 1947

---

מחנה חורף (פחונים) בקפריסין


מחנה קיץ (אהלים) בקפריסין (מצילומי חיים סנש ז"ל)


מחנות קפריסין בציור של הצייר שמואל כץ שהיה מעפיל ב'כנסת ישראל'
וגורש לקפריסין יחד עם שאר חבריו להפלגה. תערוכתו הראשונה נערכה במחנות.
בצילום: שמוליק משתחרר מהמחנות (1947), עם הסרטיפיקט שלו בין שיניו


הורדת מעפילים מאונית גירוש בקפריסין, עם הסיירת 'אג'אקס' (משמאל) ברקע
הצילום פורסם ב'פיקצ'ר פוסט' בספט' 1946


מעפילי הספינה 'יחיעם' מובלים למחנות במשאיות ונכנסים בשער המחנה 29 במרץ 1948
(מצילומי המלווה בספינה איש הפלי"ם חיים סנש ז"ל)


גשר מעל הכביש פמגוסטה-לרנקה חיבר בין מחנות שמוקמו משני צידי הכביש


מזכירות מחנה 63; יושב במדים רס"ן בריטי מפקד מחנות הקיץ
יושב על הארץ בחולצה כהה: שלום איתן ז"ל, מעפיל ב"פאנים"
(סיפורו מפורסם באתר - הקש כאן)


דוגמא להתארגנות והניהול הפנימי של עצורי קפריסין:
אשור ארגון הרופאים והרוקחים מעפילים בגירוש קפריסין


מעפילי 'כנסת ישראל' במחנות קפריסין (התמונות באדיבות יהודית מיניאלי,
וצולמו ע"י אביה שמואל מיניאלי ז"ל; יהודית והוריה - בתמונה המשובצת מימין למטה
מקפריסין 1947, מחנה 64 - העפילו ב'כנסת ישראל' והיו בין עצורי המחנות)


מרישומי הסוכנות היהודית - מחלקת העליה:
מעפילי 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' עולים לארץ לאחר שחרורם ממחנות קפריסין,
ע"ג אוניית הגירוש הבריטית 'אושיין ויגור'


גולדה מבקרת במחנות.
שמה נקשר למחנות בעיקר בזכות פועלה למען "עליית התינוקות" מהם


במחנות נולדו מעל ל- 2,200 תינוקות. בתמונה:  תעודת הלידה הארעית שהנפיקו הבריטים לאורי פרברי,
שהוריו (איתו במחנה, בתמונה מימין) היו בין עצורי הספינה 'לנגב'. אורי והוריו הגיעו לארץ
ב- 28.11.1947 ב"אוניית התינוקות" הראשונה – הפלגה מיוחדת בה הגיעו לארץ מאות תינוקות והוריהם,
ש"הוקפצו" לראש התור לעלייה (ראה 2 כתבות בנושא בדף זה)


תינוק מ"אוניית התינוקות" הראשונה עולה ארצה ב"פיילה", כמו רבים מחבריו;
תמונת משפחת הלפנד ותינוקם עזרא, נוב' 28, 1947


על החיים הקשים במחנות מעידה כתבה בעיתון על נזקי הגשמים העזים בסוף נוב' 1947
בפרט, הכתבה מתייחסת למצבם הקשה של המעפילים מצפ' אפריקה [הערת מערכת]


קשרי תרבות עם היישוב בארץ:
הזמרת שושנה דמארי והמלחין משה וילנסקי בהופעה במחנות, פסח 1948
הקש כאן לפרטים על הביקור המפורסם שלהם במחנות


במסגרת שמירת הקשר בין המוסדות בארץ והעצורים המחנות:
הודעה בעיתון 'דבר' מתחילת יוני 1948


בימי המחנות לא היו עדיין מתנגדים למיתוס הגבורה והקריאה לדרור של בר-כוכבא


'קוממיות' ('פאן-יורק') מביאה לחיפה משוחררים ממחנות המעצר בקפריסין - 5 ביולי 1948


מסמך המעיד על השתלבות מעפילים עצורי קפריסין לשעבר בשורות הפלמ"ח -
במצבת חטיבת 'הראל' ליום 17.4.48 מצויין 'גדוד 4 (קפריסאים)' שמצבתו קרוב ל- 300 איש;
הגדוד הזה התאמן אז באזור השרון והגיע כתגבורת לקרבות באזור י-ם בסוף מאי 1948


יעקב וייס, מעפיל מהונגריה (לימים רס"ן במודיעין) היה אמן זיופי המסמכים במחנות
ההערה בכתב יד היא מאת ה'גדעונית' חביבה "ביבה" נפחא
התעודה המוצגת היא זיוף שלו עבור אשר ספיר, מפקד מחנה 55


על פעילות "קרן ביטחון" במחנות שהתרימה כספים למען ביטחון ישראל מעידה
תעודה שניתנה לגזבר הקרן יצחק גרינברג (נמסר לאתר ע"י בתו תהילה עופר)


עולים לארץ: קבלת פנים חגיגית בנמל חיפה למשוחררים ממחנות המעצר בקפריסין, יולי 1948


מבצע 'פדות': האוניה 'גלילה' מביאה לנמל חיפה משוחררים מהמחנות, 25 בינו' 1949


ספר מחקר מקיף על מחנות המעצר בקפריסין מאת יעקב ניר:
Establishment and History of Cyprus Detention Camps for Jewish Refugees (1946-1949)