ה'אולואה' הייתה במקורה ספינת משמר חופים אמריקנית מיושנת. בקיץ 1946 היא נרכשה ע"י חברת-קש של 'המוסד לעליה ב', ובמשך 3 חודשים הוכנה ואויישה בנמל בולטימור ע"י 27 אנשי צוות, רובם יהודים מתנדבים ובראשם שני קציני-ים ארץ-ישראלים - רב החובל גד הילב והמכונאי הראשי אפרים צוק. ב-16 באוקטובר נערך בספינה טקס מרגש בו הושבעו המתנדבים לארגון ה'הגנה' ולמחרת היא הפליגה למרסיי. בחודשי נובמבר-דצמבר הוסבה להובלת כ-1,500 מעפילים. בשלב זה הצטרפו אליה לובה אליאב ("ארטור") - פעיל 'המוסד לעליה ב' – בתפקיד מפקד המסע, והמלווים ניסן לויתן, ישראל אוירבך, צבי כצנלסון ("מירי") וה'גדעוני' משה "מוסיק" גידרון.

ב-24.1 נכנסה האוניה לנמל טרלבורג בשוודיה והעלתה 664 מעפילים, בהם קבוצה גדולה של כ-500 נערות ששוחררו ע"י הנאצים ממחנות המוות לקראת סוף מלה"ע – תוצאה של מו"מ בין השוודים לבין ראש הגסטאפו היינריך הימלר בעקבותיו שוחררו אלפי עצורים יהודים ולא יהודים מהמחנות והועברו לשוודיה (במבצע שזכה לכינוי "האוטובוסים הלבנים"). בדרכה הארוכה ארצה נאלצה לפקוד מספר נמלים לצרכי הצטיידות, ולהמתין כ-3 שבועות במימי אלג'יריה הצרפתית עד שהתגבשה סופית התוכנית להמשך הפלגתה (תוכנית ראשונית למפגש עם הספינה 'ברק', במסגרת השיטה של שילוב שתי ספינות בהפלגות המעפילים, נזנחה עקב שריפה ואח"כ קלקול מנוע ב'ברק').

באמצע פבר' קלטה בחוף מטפונטו שבאיטליה 684 מעפילים נוספים, ש"נתקעו" במחנה מטפונטו (אליו הגיעו לצורך הפלגתם ממחנה טרדטה) אחרי שניסיון הפלגה ראשון שלהם באמצעות ספינה שכונתה במוסד "שושנה" (עדה סרני מכנה אותה "רוזה" בספרה 'ספינות ללא דגל'; זאת הספינה שנקראה 'שבתאי לוז'ינסקי' בהפלגת מעפילים עתידית שלה) נכשל כחודש קודם לכן. כמו כן צורפו במטפונטו להפלגה 50 מ'ילדי סלבינו' – יתומים ניצולי שואה שחסו במוסד בכפר סלבינו שהוקם על ידי אנשי היחידות העבריות בצבא הבריטי – והמלווים אברהם שביט, יעקב ארנון ויחזקאל מעוז. משם הפליגה לארץ נושאת השם המבצעי 'חיים ארלוזורוב', על שמו של חיים ארלוזורוב, מבכירי הנהגת היישוב ומנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שנרצח בידי אלמונים בחוף ימה של תל-אביב בשנת 1933.

ב-27.2 היא זוהתה ע"י מטוס סיור בריטי, ולמחרת בבוקר התפתח קרב קשה בין כוחות השתלטות בריטיים והמעפילים שנמשך כ-3 שעות. בגלל הגובה הפיזי של האונייה והמסה הגדולה של מעפילים עליה לא הצליחו כוחות ההשתלטות להשתלט על האוניה, ובמבואות מפרץ חיפה הצליח הצוות לתמרן את האוניה ו"לעלות על החוף". מאחר והיה זה הישר מול הבסיס הבריטי הגדול שבבת גלים, מעט המעפילים שקפצו למים ושחו לחוף נתפסו מיד. כל המעפילים גורשו לקפריסין.

לפרסום סיפורה של ה'חיים ארלוזורוב' תרם רבות סיפרו המרתק של לובה אליאב 'הספינה אולואה – סיפורו של ארטור' (המספר גם את סיפור האהבה שהתפתחה במהלך ההפלגה בין לובה לבין אישתו לעתיד טניה שהייתה אחת מהנערות-מעפילות משוודיה).

סיפור האוניה קשור גם לניסיון, בודד לפי הידוע לנו, של התנועה הרביזיוניסטית באירופה לשגר ספינת מעפילים ארצה (ראה גם את סיפור הספינה 'בן הכט'). באמצעות יהודי איטלקי נרכשה ספינה בת 60 טונות ושמה הוסב ל'דוד רזיאל' (מפקד האצ"ל שנהרג בעירק). בסיום העלאת כ-200 צעירים בתנאי-ים קשים, פרצה שריפה שאילצה את פינוים המידי והעברת הספינה למספנה. לפי הבנה שהושגה בין ה'הגנה' לאצ"ל צורפו הנערים הנ"ל להפלגת 'חיים ארלוזורוב'.

[כתב: צבי בן-צור]

---

רב החובל של האוניה גד הילב מספר

מפקד האוניה אריה "לובה" אליאב מספר

פרטים נוספים על האוניה

דו"ח מפקד הצי הבריטי בים התיכון על תפיסת האוניה (והתפיסות הסמוכות של 'לנגב' ו'המעפיל האלמוני')
רב החובל של האונייה גד הילב מוסיף פרטים
שתי אפיזודות הקשורות ל'חיים ארלוזורוב' ה"תקועה" בחוף בת גלים
שיר שכתב שלום פינקלשטיין ז"ל, מילדי סלבינו שהעפילו ב'חיים ארלוזורוב', לאחר גירושו לקפריסין [הערת מערכת]
ה-Ulua ממשיכה לשוט - היאכטה הפרטית של ארתור ברנשטיין, קצין באניה ופורמאלית רב-החובל שלה כלפי רשויות חיצוניות
לובה וטניה אליאב משוחחים עם בני גנץ, שהוריו העפילו באוניה

---

האונייה 'אולואה' מגיעה למרסיי (לפני הפלגת המעפילים שלה)


מעפילים רוקדים בחרטום האונייה בעת מסעה


הקרב על ה'חיים ארלוזורוב'


הקרב על ה'חיים ארלוזורוב'


חיילים בריטיים על חוף בת-גלים צופים באוניה לאחר סיום הקרב


צילום כריכת ספרו של לובה אליאב 'הספינה אולואה', וההקדשה האישית שכתב
לובה לצבי בן-צור – מייסד, וובמסטר ועורך ראשי של אתר ההעפלה והרכש