הספינה נקראה ע"ש ברל כצנלסון – מבכירי מנהיגיה של תנועת העבודה הציונית, סופר, הוגה דעות, מייסד העתון 'דבר' והוצאת 'עם עובד', אשר נפטר בירושלים בשנת 1944.

הספינה, ששמה המקורי היה 'דמטריוס' (Demetrius), נקנתה ביוון והוכנה למשימת ההעפלה שלה בנמל פיראוס. היא הפליגה בלילה שבין ה- 16 ל- 17 בנוב' 1945 מנמל לווריון, דר'-מז' לאתונה, כשעליה 211 מעפילים. מפקד הספינה היה משה רבינוביץ והמלווים הנוספים אריה קפלן ("קיפי") וה'גדעוני' ידידיה צפריר.

הבריטים גילו את דבר יציאתה של הספינה לדרכה ומטוסי סיור בריטים חגו בקירבתה פעמים אחדות במהלך ההפלגה. יומיים הייתה נתונה הספינה בתוך סערה. ב- 22 בנובמבר היא הגיעה לחוף בין סידנא עלי (צפונית להרצליה) לשפיים. בשעה 21:30 החלו המעפילים לרדת מהספינה, בעזרת סירות שהיו בה ובסיוע 4 סירות עם אנשי פלי"ם שהגיעו מהחוף. דייגים ערבים שהיו בסביבה נעצרו ע"י הפלי"ם, אך דייג אחד ברח ודיווח לשלטונות. כעבור כמחצית השעה קרבה לאתר הנחיתה משחתת בריטית. באותה עת הספיקו מרבית המעפילים להגיע לחוף בשלום. החיילים הבריטים לכדו 11 מעפילים וכן את אנשי הצוות הזר של הספינה. מקרב מלווי הספינה הספיק קיפי לקפוץ למים ולשחות לחוף, בעוד משה וידידיה נתפסו והועברו עם יתר המעפילים שנלכדו למחנה עתלית. שתיים מסירות הפלי"ם, בפיקודם של יוסף דרור ויוס'קה אלמוג, נתפסו על צוותיהן, ואנשיהן הועברו למעצר בלטרון, שם שהו כחצי שנה.

בתגובה ללכידת הספינה, החליטה 'תנועת המרי העברי' לחבל בתחנות משטרת החופים בגבעת אולגה ובסידנא עלי. ב- 25 בנובמבר 1945 התקיפו חוליות פלמ"ח מהגדוד הרביעי את שתי התחנות. הבריטים עלו על עקבות החוליות שהובילו לקיבוצים שפיים וגבעת חיים והמושבים רשפון וחוגלה. הבריטים כיתרו את היישובים והתכוונו לפרוץ אליהם לצורך זיהוי ומעצר אנשי החוליות. לסיוע היישובים המכותרים נהרו מאות רבות של מתנדבים מישובי הסביבה. הבריטים פתחו עליהם באש חיה שהרגה ופצעה בהם – בשפיים נהרג מתנדב אחד ובגבעת חיים שמונה  (אנדרטה לזכרם הוקמה על הכביש בין גבעת חיים ועין החורש, לשמותיהם הקש כאן).

'ברל כצנלסון' היתה ספינת המעפילים הראשונה לאחר מלה"ע שנתפסה בידי הבריטים, תוצאה של המעבר הבריטי מהסתמכות על משמר החופים המנדטורי במאבק בהעפלה להטלת סגר ימי על הארץ באמצעות הצי הבריטי האימתני. יעילותו של הכוח הבריטי שהוקם לצורך זה, שכונה The Palestine Patrol, הוכחה די מהר. הבאה אחרי 'ברל כצנלסון' – הספינה 'חנה סנש' – עוד הצליחה לפרוץ את הסגר, אך אחריה החלו הספינות להיתפס אחת אחרי השנייה ועד לסיום מפעל ההעפלה רק חמש מהן תצלחנה לפרוץ את הסגר ('עמירם שוחט', 'שבתאי לוז'ינסקי', 'עליה', 'הפורצים' ו'האומות המאוחדות').

'ברל כצנלסון' הייתה ספינת המעפילים השניה שיצאה מיוון. סה"כ יצאו מיוון רק 4 ספינות ('גבריאלה', 'ברל כצנלסון', 'חביבה רייק' ו'הנרייטה סאלד') עם 1,249 מעפילים. היקף ההעפלה הנמוך מאד יחסית מיוון היה תוצאה של שני גורמים: היתרון הגיאופוליטי הברור של איטליה וצרפת על פני יוון וההשפעה הרבה שהייתה לבריטים על שלטונות יוון. בסוף 1946 סגר המוסד לעליה ב' את שלוחתו ביוון ויאני אבידוב שעמד בראש השלוחה, עבר לעסוק בהעפלה מצפ' אפריקה.

[כתב: צבי בן-צור]

---

יוס'קה אלמוג מספר על הורדת מעפילי 'ברל כצנלסון'

---

משה רבינוביץ, פעיל מרכזי בפרשת לה ספציה ומפקדן של 'ברל כצנלסון', 'פלמ"ח' ו'בונים ולוחמים'


הספינה 'ברל כצנלסון'





דיווח עיתונאי על מאורעות הדמים בגבעת חיים, שפיים ורשפון