בצירוף מיקרים מעניין, רב-החובל הן של 'וינגייט' והן של 'ברכה פולד' היה האיטלקי מריו קנדה (Mario Kenda) – ידיד מפעלי ההעפלה והרכש (בתמונה מימין), שסייע רבות לשלוחת המוסד לעליה ב' באיטליה ואף עבד בה בתפקיד בכיר. מריו היה רב חובל, קצין לשעבר בצי האיטלקי, וממנו רכש המוסד לעליה ב' את הספינה, ששמה הרשום היה Noris, על שם אשתו. הוא נעצר בעתלית יחד עם שאר המעפילים ושוחרר משם אחרי זמן קצר.

'המוסד' שלח את מריו ואנשי צוות זרים נוספים חזרה לאיטליה ע"ג ספינת דיג קטנה שחכר שנקראה 'עדה'. בהפלגה רצופת תלאות והרפתקאות השתתפה גם קבוצת אנשי פלי"ם (בראשם עמד לובה אליאב שמתאר את פרטי המסע בספרו 'הספינה אולואה'; הקש כאן לתאור מסע הספינה מתוך הפרק על ההעפלה בספרו של אורי גורן "משני צדי הקריפטו" [הערת מערכת]) וכן יתר הימאים האיטלקים של צוותי הספינות 'וינגייט' ו'אנצו סרני' (סוף המסע בעיירה האיטלקית גליפולי זכה לפרסום בזכות סיפור המקלט שמצאו אנשי הפלי"ם אצל זונה בשם לוצ'יה; הקש כאן לכתבה בנושא).

בסיום הפלגת 'ברכה פולד' גורש מריו למחנות המעצר בקפריסין, משם חולץ במבצע מיוחד של המוסד לעליה ב' לחילוץ אנשי צוות זרים (הספינה המחלצת, תחת פיקודו של דוד'לה בן חורין, הייתה 'דלין' – אותה ספינה שביצעה את הפלגת המעפילים הראשונה אחרי מלה"ע). דרכם של דוד'לה ומריו הצטלבה פעם נוספת בעת תכנון מבצע 'שודד'. כמחווה לשירותיו מכרה לו מדינת ישראל באמצע 1949 את ספינת הרכש לשעבר 'נורה' בשליש מחיר.