ההעפלה ערב ובמהלך מלה"ע       

חזור לדף הבית> ההעפלה> ההעפלה עד לסיום מלה"ע

תאורי ההפלגות ערב ובמהלך מלה"ע (בסדר אלפבתי)

כחול - הפלגות שאורגנו ע"י ה'הגנה'/'החלוץ'/המוסד לעליה ב'
ירוק - הפלגות שאורנו ע"י התנועה הרביזיוניסטית
אפור - הפלגות שאורגנו באופן פרטי
האוניה 'אוריון' (****)
מעט מאוד ידוע על אוניית מעפילים זו. יצאה מרומניה ב – 9 בינואר 1940, הביאה ארצה 677 מעפילים.
האוניה 'אטלנטיק' (***)
בסוף ספטמבר 1940 יצאו מרומניה 3 אוניות: "מילוס", "אטלנטיק" ו"פסיפיק". הבריטים עצרו את המעפילים והעלו את רובם לאניית הגירוש "פאטריה". אנשי ההגנה חיבלו ב"פאטריה" כדי למנוע את הפלגתה אך לרוע המזל גרמה החבלה לטביעתה בנמל ומעפילים רבים ניספו. רוב מעפילי ה"אטלנטיק" שלא הספיקו לעלות על ה"פאטריה" נשלחו לאיי מאוריציוס הרחוקים.

סיפורה קשור בסיפוריהן של ה"פסיפיק" וה"מילוס" ובאניית הגירוש "פאטריה"."אטלנטיק" יצאה בסוף ספטמבר 1940 מנמל טולצ'ה (רומניה), ועליה 1,880 מעפילים.  ה"מילוס" וה"פסיפיק" שיצאו גם הן באותה תקופה הגיעו ראשונות ונתפסו. הבריטים ריכזו את המעפיליהן באוניית הגירוש "פאטריה" (מולדת בלטינית). מתוך כוונה לגרשם  לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. ב-24 לנובמבר הגיעה ה"אטלנטיק" לחיפה, הבריטים העבירו מקצת המעפילים אל ה"פאטריה" והתכוונו להעביר את יתרתם למחרת.כדי למנוע את הגירוש הוחלט ע"י ארגון ההגנה לגרום חבלה באניית הגירוש  ועל ידי כך להכשיל הפלגתה. בבוקר ה-25 לנובמבר חדר לאנייה איש הגנה במסווה של טכנאי (לתיקון תנור האפייה) והצליח להחדיר  פצצה.תוצאות הפיצוץ היו קשות מהצפוי, בשל דפנותיה הרעועות של האוניה נפער בה חור גדול, מים רבים חדרו לתוכה והיא טבעה. מתוך 1800 מעפילים שרוכזו על האוניה טבעו כ – 250 מעפילים; בנוסף נספו גם מספר אנשי צוות. הבריטים אפשרו לניצולים להישאר בארץ וכלאו אותם בעתלית. מעפילי "אטלנטיק", שרובם לא הספיק לעלות לאוניה, (כ-1750 מעפילים) הועלו על אנייה אחרת, גורשו  לאי מאוריציוס ושהו בו כ-5 שנים!

האוניה 'בולבול'
בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ניתן לעלות בקלות מטורקיה ארצה. באוגוסט 1944 יצאו מרומניה לכיוון טורקיה שלוש ספינות: "מורינה" , "בולבול" ו"מפקורה" . ה"מפקורה" הוטבעה, ה"בולבול" אספה ניצולים והגיעה לטורקיה, משם המשיכו המעפילים ברכבת לא"י.

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ולעלות ארצה. ההחלטה המריצה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה. ב- 3 לאוגוסט 1944 יצאו מקונסטנצה (רומניה) שלוש ספינות:  "מורינה" כשעל סיפונה 308 מעפילים, "בולבול" שעל סיפונה  390 מעפילים ו"מפקורה" עם   315 מעפילים. האוניות הפליגו יחד. 25 מייל צפונית מזרחית מהנמל הטורקי איגנדה (במערב הים השחור) הותקפה ה"מפקורה" ע"י צוללת גרמנית בפגזי תותח וטבעה (הגרמנים סברו שהיו בה קצינים פולנים שהיו בדרכם לצבאות בעלות הברית). רק חמישה מעפילים ניצלו ונאספו ע"י ה"בולבול" .   הבולבול המשיכה והגיעה לנמל איגנדה משם המשיכו המעפילים עצמאית  לאיסטנבול ומשם ברכבת לא"י. (המורינה הגיעה בשלום ישירות  לאיסטנבול ומעפיליה יצאו ברכבת לא"י).

האוניה 'דאריין 2'
יצאה מבולגריה בתחילת מרס 1941, עברה ברומניה ובטורקיה שם אספה קבוצות מעפילים נוספות, והפליגה ארצה כשעל סיפונה 789 מעפילים. הגיעה לנמל חיפה ב – 19 במרס, שם נעצרה ומעפיליה נאסרו. בשל הסמיכות לאסון ה"סטרומה" ניאותו הבריטים לשחררם.

האוניה קרויה על שם רכס ההרים שנמצא בגבולה הדרום מזרחי של פנמה או ע"ש מפרץ בדרום הים הקריבי. כשרשמוה התברר כי יש כבר אוניה בשם זה ולכן הוספה הסיפרה 2.יצאה מוורנה (בולגריה) בתחילת מרס 1941 ועל סיפונה מספר מאות מעפילים, עברה בקונסטנצה (רומניה) שם אספה קבוצת מעפילים נוספת, המשיכה לאיסטנבול ואספה קבוצה נוספת כולל 40 מניצולי ה"סלבדור".ב – 15 במרס 1941 הפליגה ארצה כשעל סיפונה 789 מעפילים. האוניה הגיעה ללא כל הפרעה לנמל חיפה ב – 19 במרס, שם נעצרה ומעפיליה נאסרו. בשל הסמיכות לאסון ה'סטרומה' ניאותו הבריטים לשחרר המעפילים ולפטור אותם מגירוש.

האוניה 'הילדה'
יצאה מבולגריה בינואר 1940 כשעל סיפונה 728 מעפילים. כשעברה באיסטנבול נתגלתה ע"י הבריטים, נעצרה והובלה לחיפה. הישוב הפעיל לחץ ומחאה ולאחר שלושה חודשים שוחררו המעפילים.

נחשבת לאוניית המעפילים האחרונה לפני השואה. יצאה ב – 8 בינואר 1940 מנמל באלצ'יק (בולגריה), כשעל סיפונה 728 מעפילים.כשעברה באיסטנבול נתגלתה ע"י הבריטים, נעצרה והובלה לחיפה. בניירות האוניה כתוב הייה שיעדה פרגוואי... הבריטים התעקשו להשיטה לשם.הישוב הפעיל לחץ ומחאה ולאחר שלושה חודשים בהם היו המעפילים עצורים באנייה בנמל חיפה –שוחררו.

האוניה 'ויטרול' (*****)
יצאה מרומניה בספטמבר 1942, כשעל סיפונה 120 מעפילים. תוך זמן קצר מעת יציאתה הפסיק המנוע לפעול ומים החלו לחדור לתוך האוניה. נסחפה אל החוף המערבי של הבוספורוס, נתקלה בסלעים והחלה לטבוע. רוב המעפילים ניצלו, שניים נספו. הניצולים הועברו לאיסטנבול ומשם למחנה בקפריסין.
שמה של האוניה הינו "עתיד" בשפה הרומנית.אורגנה ע"י חברת נסיעות רומנית פרטית   והמעפילים שלמו סכומי עתק עבור ההפלגה.יצאה מסולינה (רומניה) ב – 28 בספטמבר 1942, כשעל סיפונה 120 מעפילים.תוך זמן קצר מעת יציאתה הפסיק המנוע לפעול ומים החלו לחדור לתוך האוניה. היא ניטלטלה ללא שליטה עד אשר נסחפה אל החוף המערבי של הבוספורוס, ב- 5 באוקטובר  נתקלה בסלעים והחלה לטבוע. כמה מהנוסעים קפצו המימה, העבירו חבל והצליחו בעזרת חיילים טורקיים לקרב את הספינה אל החוף. רוב המעפילים ניצלו, שניים נספו. הניצולים שוכנו בכפר בסביבה ומאוחר יותר הועברו לאיסטנבול ומשם למחנה בקפריסין [הערת מערכת אתר הפלי"ם: לאחר טיבוע סטרומה בפברואר 1942 השתנתה המדיניות הבריטית והם איפשרו למעפילים/עולים שהצליחו להגיע לתורכיה להמשיך למחנה בקפריסין, כמו גם במקרה של 'לילי' ו'אויקסון'; אין קשר בין מחנה זה למחנות המעצר המפורסמים בקפריסין מהתקופה שלאחר מלה"ע].
האוניה 'טאורוס'
יצאה מרומניה בתחילת דצמבר 1944 כשעל סיפונה 958 מעפילים. הגיעה לאיסטנבול ומשם המשיכו המעפילים ברכבת לארץ ישראל.

 בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעלייה ב' שממשלת בריטניה החליטה לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה להמשיך ולעלות ארצה. ההחלטה לא פורסמה ברבים והמוסד החל לארגן אוניות פליטים לאיסטנבול, מספר אוניות הפליגו בהסדר זה אך ערב יציאתה של טאורוס בוטל ההסדר. האוניה יצאה בתחילת דצמבר 1944 מנמל קונסטנסה (רומניה), כשעל סיפונה 958 מעפילים. ביניהם לוחמי גטו וילנה: רוז'קה קורצ'ק ואברהם לידובסקי.טאורוס הגיעה לאיסטנבול בשלום ולמרות ביטול ההסדר נשלחו המעפילים לארץ ישראל,אך הייתה זו הספינה האחרונה שזכתה לנקוט בדרך זו.

האוניה 'טייגר היל'
יצאה מרומניה באוגוסט 1939, כשעל סיפונה 711 מעפילים. בסוף אוגוסט החלה להתקרב לחוף עתלית אך נתקלה בהתנגדות בריטית והפליגה לביירות להצטייד בפחם. בביירות צורפו אליה מעפילי "פרסולה". שוב ניסתה האוניה להתקרב אל חופי הארץ ואז נפתחה עליה אש מן החוף. לבסוף נחתה בחוף תל אביב. חלק מהמעפילים הצליחו לרדת לחוף והשאר נעצרו.

יצאה מקונסטנצה (רומניה)  ב – 3 באוגוסט 1939, כשעל סיפונה 711 מעפילים. בסוף אוגוסט החלה להתקרב לחוף עתלית אך מחוץ למים הטריטוריאליים של א"י. האוניה "פוסידון" קרבה אליה ולקחה אליה 300 מעפילים. אולם מהר מאוד ראו אנשיה כי היא אינה עומדת במעמסה והחזירה את המעפילים ל"טייגר היל". "טייגר היל" הפליגה לביירות להצטייד בפחם. בביירות היו תקועים 658 מעפילי "פרסולה" והם צורפו, למרות הקשיים הבלתי אפשריים, אל ה"טייגר היל". שוב ניסתה האוניה להתקרב אל חופי הארץ (חוף אשדוד של היום) ואז נפתחה עליה אש מן החוף. שני מעפילים נהרגו ו 14 נפצעו. האוניה ברחה ללב ים, משם חזרה לחופי ת"א אל מול ה"בית האדום" ברחוב הירקון, האוניה הגיעה ממש עד החוף והחלה להוריד מעפילים. היה זה ערב שבת הרחובות היו הומים מאדם וקל היה להתערבב. 200 איש אכן הצליחו בכך. השאר נעצרו והועברו למעצר במחנה צריפין. היה זה בערב שבת ה – 1 בספטמבר 1939 – היום בו פרצה מלה"ע.

האוניה 'ליברטאד' (**)
יצאה מבולגריה בתחילת יוני 1940, כשעל סיפונה 390 מעפילים. כבר בתחילת הדרך התקלקל המנוע והיא נגררה לנמל בורגס. לאחר מכן נאלצה לעגון בנמל איסטנבול, בדרום מיצר הדרדנלים, ובאי היווני לסבוס. לאחר כשבועיים המשיכה הספינה בדרכה וב – 18 ביולי הגיעה לחוף מול זיכרון יעקב ונתפסה ע"י הבריטים. האוניה נגררה לחיפה והמעפילים נאסרו לשנה במחנה המעצר בעתלית.

יצאה מוורנה (בולגריה) בתחילת יוני 1940, כשעל סיפונה 390 מעפילים. כבר בתחילת הדרך התקלקל המנוע והיא נגררה לנמל בורגס. לאחר מספר שעות נדרשה לעזוב ונגררה אל מחוץ לנמל. רב החובל של הגוררת הסכים לגרור אותה עד לפתח נמל איסטנבול אך השלטונות הטורקיים לא הרשו להם לשהות בנמל ולבסוף מצאו מקום עגינה  בצ'אנקאלה  שבדרום מיצר הדרדנלים. שם דאגו להם אנשי הקהילה היהודית למזון ומים. המנוע לא תוקן והספינה המשיכה בעזרת מפרשים דרומה לים האגאי.  לאחר מספר ימים הגיעה לעיירה סיגרי בחופו של האי היווני לסבוס. כאן זכתה האוניה ליחס טוב יותר, מכונאי מקומי עזר בתיקון המנוע וניתנו להם מזון ומים. לאחר כשבועיים המשיכה הספינה בדרכה כשבלב ים פרצה בה מגיפת טיפוס. ב – 18 ביולי הגיעה לחוף מול זיכרון יעקב ונתפסה ע"י הבריטים.האוניה נגררה לחיפה והמעפילים נאסרו לשנה במחנה המעצר בעתלית.

האוניה 'מורינה'
בשנת 1944 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ניתן לעלות בקלות מטורקיה ארצה. באוגוסט 1944 יצאו מרומניה לכיוון טורקיה שלוש ספינות: 'מורינה' , 'בולבול' ו'מפקורה'. המורינה הגיעה בשלום לאיסטנבול ומעפיליה יצאו ברכבת לא"י.

בשנת 1944נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ולעלות ארצה. ההחלטה המריצה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה. ב- 3 לאוגוסט 1944 יצאו מקונסטנצה (רומניה) שלוש ספינות: 'מורינה' כשעל סיפונה 308 מעפילים, 'בולבול' שעל סיפונה  390 מעפילים ו'מפקורה' עם   315 מעפילים. האוניות הפליגו יחד. המורינה הגיעה בשלום  לאיסטנבול ומעפיליה יצאו ברכבת לא"י. (ה'מפקורה' הותקפה ע"י צוללת גרמנית וטבעה, 'בולבול' הגיעה לנמל איגנדה ).

האוניה 'מילוס' (***)
בסוף ספטמבר 1940 יצאו מרומניה 3 אוניות: 'מילוס', 'אטלנטיק' ו'פסיפיק'. הבריטים עצרו את המעפילים והעלו את רובם לאניית הגירוש 'פאטריה'. אנשי ההגנה חיבלו ב'פאטריה' כדי למנוע את הפלגתה אך לרוע המזל גרמה החבלה לטביעתה בנמל ומעפילים רבים ניספו.

סיפורה קשור בסיפוריהן של ה'פסיפיק' וה'אטלנטיק' ובאניית הגירוש 'פאטריה'. 'מילוס'  יצאה מנמל טולצ'ה (רומניה) בסוף ספטמבר  1940 כשעל סיפונה 700 מעפילים.  (ה'פסיפיק' וה'אטלנטיק' יצאו גם הן באותה תקופה).ה'מילוס' וה'פסיפיק' הגיעו ראשונות ונתפסו. הבריטים ריכזו את המעפילים באוניית הגירוש 'פאטריה' (מולדת בלטינית). בכוונה לגרשם לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. כדי למנוע את הגירוש הוחלט ע"י ארגון ההגנה לגרום חבלה באניית הגירוש  ועל ידי כך להכשיל הפלגתה. בבוקר ה-25 לנובמבר חדר לאנייה איש הגנה במסווה של טכנאי (לתיקון תנור האפייה) והצליח להחדיר  פצצה. תוצאות הפיצוץ היו קשות מהצפוי, בשל דפנותיה הרעועות של האוניה נפער בה חור גדול, מים רבים חדרו לתוכה והיא טבעה. מתוך 1800 מעפילים שרוכזו על האוניה טבעו כ - 250 מעפילים; כמו כן נספו גם מספר אנשי צוות. הבריטים אפשרו לניצולים להישאר בארץ וכלאו אותם בעתלית (מעפילי 'אטלנטיק', שרובם לא הספיק לעלות לאוניה, הועלו על אנייה אחרת, גורשו  לאי מאוריציוס ושהו בו כ-5 שנים!)

האוניה 'מילכה א'
יצאה מרומניה במרס 1944, כשעל סיפונה 239 מעפילים. לאחר שכנועים רבים הסכים שר החוץ הטורקי להנפיק למעפילים אשרות מעבר. המעפילים המשיכו ארצה בדרך היבשה ומילכה חזרה לקונסטנצה להיערך להפלגה שנייה .

יצאה מקונסטנצה (רומניה) ב – 24 במרס 1944, כשעל סיפונה 239 מעפילים. ב – 30 במרס הגיעה לאיסטנבול אך הממשלה הטורקית סירבה לתת למעפילים היתר לרדת לחוף ולהמשיך משם בדרך היבשה (הטורקים לא ידעו בעת ההיא כי היה זה ניסיון לנצל את ההחלטה הבריטית לאפשר ליהודים שהגיעו עצמאית לאיסטנבול לעלות ארצה ללא הפרעה). בסופו של דבר לאחר שכנועים רבים הסכים שר החוץ הטורקי להנפיק למעפילים אשרות מעבר. המעפילים המשיכו בדרך היבשה ומילכה חזרה לקונסטנצה להיערך להפלגה שנייה .

האוניה 'מילכה ב'
יצאה מרומניה באפריל 1944, כשעל סיפונה 273 מעפילים. באיסטנבול עברו המעפילים לרכבת והמשיכו את דרכם ביבשה.

יצאה מקונסטנצה (רומניה) לאיסטנבול ב – 27 באפריל 1944, כשעל סיפונה 273 מעפילים. הפעם עודכנו הטורקים לגבי ההחלטה הבריטית והם לא הערימו כל מכשול.באיסטנבול עברו המעפילים לרכבת והמשיכו את דרכם ביבשה.

האוניה 'מפקורה'
בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ניתן לעלות בקלות מטורקיה ארצה. באוגוסט 1944 יצאו מרומניה לכיוון טורקיה שלוש ספינות: "מורינה" , "בולבול" ו"מפקורה" . ה"מפקורה" הוטבעה, רק חמישה מעפילים ניצלו ונאספו ע"י ה"בולבול". הם הגיעו לטורקיה ומשם המשיכו ברכבת לא"י.

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ולעלות ארצה. ההחלטה המריצה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה. ב- 3 לאוגוסט 1944 יצאו מקונסטנצה (רומניה) שלוש ספינות: "מורינה" כשעל סיפונה 308 מעפילים, "בולבול" שעל סיפונה 390 מעפילים ו"מפקורה" עם 315 מעפילים. האוניות הפליגו יחד. 25 מייל צפונית מזרחית מהנמל הטורקי איגנדה (במערב הים השחור) הותקפה ה"מפקורה" ע"י כלי שייט בלתי מזוהה בפגזי תותח וטבעה (במשך שנים צוין שהכלי היה צוללת גרמנית ושהגרמנים סברו שהיו בה קצינים פולנים שהיו בדרכם לצבאות בעלות הברית; מסמכים של ברה"מ שהתפרסמו לאחר שנים רבות נותנים יסוד סביר לזיהוי הכלי כצוללת סוביטית). רק חמישה מעפילים ניצלו ונאספו ע"י ה"בולבול" .   הבולבול המשיכה והגיעה לנמל איגנדה משם המשיכו המעפילים עצמאית  לאיסטנבול ומשם ברכבת לא"י. (המורינה הגיעה בשלום ישירות  לאיסטנבול ומעפיליה יצאו ברכבת לא"י).

האוניה 'מריצה א'
יצאה מרומניה באפריל 1944 כשעל סיפונה 244 מעפילים. הגיעה לאיסטנבול ומעפיליה עלו ארצה ברכבת.

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ארצה.  ההחלטה דירבנה  את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה. מאריצה יצאה מקונסטנצה (רומניה) ב – 4 באפריל 1944 כשעל סיפונה 244 מעפילים. היא הגיעה לאיסטנבול ומעפיליה עלו ארצה ברכבת.

האוניה 'מריצה ב'
יצאה מרומניה במאי 1944 כשעל סיפונה 318 מעפילים. המעפילים הורדו באיסטנבול והוסעו ברכבת ארצה.

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ארצה.  ההחלטה דירבנה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה. מאריצה יצאה שנית מקונסטנצה, (רומניה)  ב-9 למאי 1944 כשעל סיפונה 318 מעפילים. המעפילים הורדו באיסטנבול והוסעו ברכבת ארצה.

האוניה 'נעמי יוליה'
יצאה מרומניה בספטמבר 1939 כשעל סיפונה 1,130 מעפילים. הגיעה אל מול חופי הארץ ב- 20 בספטמבר. נתגלתה ונעצרה. המעפילים הועברו למעצר במחנה צריפין.

יצאה מנמל קונסטנצה, (רומניה) בספטמבר 1939 כשעל סיפונה 1130 מעפילים. הגיעה אל מול חופי הארץ ב- 20 בספטמבר. משחתת בריטית הובילה אותה לחיפה. המעפילים הועברו למעצר במחנה צריפין.

האוניה 'סטרומה'
יצאה מרומניה בדצמבר 1941 ועל סיפונה 769 מעפילים, ב – 14 בדצמבר הגיעה הספינה לחופי איסטנבול כשמנועה מושבת. הטורקים סרבו לקבל את האוניה . חודשיים הטלטלה בים. בליל ה-23 לפברואר 1942 הוטבעה הספינה על ידי צוללת סובייטית. הסיבות והנסיבות טרם הובררו. כל המעפילים טבעו זולת ניצול אחד.

בסוף שנת 1941 הורע מצבם של יהודי רומניה בשל גל פרעות שפקד אותם. התנועה הרוויזיוניסטית ארגנה 769 יהודים, במטרה לעזוב את רומניה ולעלות לארץ ישראל.לאחר קשיים מרובים, מעשי תרמית וגזל רכושם עלתה הקבוצה לאוניה שהתנאים בה היו קשים מנשוא.ב – 14 בדצמבר הגיעה הספינה לחופי איסטנבול כשמנועה מושבת. הטורקים סרבו לקבל את האוניה והחזירוה בעזרת גוררת ללב הים השחור.חודשיים הטלטלה הספינה בים בקרבת חופי טורקיה אך השלטונות הטורקיים סירבו לאפשר למעפילים לרדת.בליל ה-23 לפברואר 1942 הוטבעה הספינה על ידי צוללת סובייטית.הסיבות והנסיבות טרם הובררו. כל המעפילים טבעו זולת ניצול אחד בשם דוד סטוליאר.

האוניה 'סלבדור' (**)
יצאה מבולגריה בדצמבר 1940 כשעל סיפונה 325 מעפילים. נתקלה בסערה עזה. טבעה בים השייש (מרמרה). 202 מעפילים ניספו, בהם ילדים רבים.

יצאה מוורנה (בולגריה), ב – 3 בדצמבר 1940 כשעל סיפונה 325 מעפילים. בשל סערה עגנה באיסטנבול ואף זכתה לסיוע מהעירייה המקומית. לאחר חמישה ימים המשיכה בדרכה ושוב נתקלה בסערה, ניסתה לחזור לנמל – בלא הצלחה. ב – 13 בדצמבר טבעה בים השייש (מרמרה).202 מעפילים ניספו מהם ילדים רבים.

האוניה 'סקריה'
יצאה מרומניה בפברואר 1940 כשעל סיפונה 2,385 מעפילים. נעצרה ע"י אוניות הצי הבריטי והובלה לחיפה. המעפילים הושמו במעצר זמני עד אשר הונפקו להם אשרות עלייה (שנוכו ממכסת האשרות השנתית).

יצאה מסולינה (רומניה), ב – 2 בפברואר 1940 כשעל סיפונה 2,385 מעפילים ובראשם ערי ז'בוטינסקי  (בנו של מנהיג בית"ר). עם יציאת הספינה מן הדרדנלים היא נעצרה ע"י אוניות הצי הבריטי וב -13 בפברואר 1940 הובלה לחיפה כשהיא מניפה דגל עברי. המעפילים הורשו להיכנס לארץ הושמו במעצר זמני בעתלית ובצריפין עד אשר הונפקו להם אשרות עלייה (שנוכו ממכסת האשרות השנתית).

האוניה 'פנצ'ו'
ספינת נהר, יצאה מברטיסלאבה (סלובקיה) במאי 1940 כשעל סיפונה 409 מעפילים. הפליגה במורד הדנובה, בהונגריה הצטרפו עוד 100 מעפילים. הגיעה לסולינה (רומניה) עברה באיסטנבול המשיכה לפיראוס, הצטיידה ויצאה מזרחה. באוקטובר עלתה על שרטון. כל האנשים חולצו אך הועברו למחנה מעצר בדר' איטליה. במאי 1945 הוסדרה עלייתם.

ספינת נהר אשר נועדה להשיט את המעפילים עד לנמל בים השחור ולהעבירם שם לאנייה. יצאה מברטיסלאבה (סלובקיה), באפריל 1940כשעל סיפונה 409 מעפילים. הפליגה במורד הדנובה, בהונגריה הצטרפו עוד  100 מעפילים. הספינה נדדה לאורך הדנובה במשך 5 חודשים (!)  רק בספטמבר 1940 הגיעה לסולינה (רומניה) שם חיפשו אוניה להפלגה בים הפתוח,  משלא מצאו החליטו להמשיך בה. כל הנדודים האמורים לא נעלמו מעיניהם הבוחנות של הבריטים. קונסול בריטי אף עלה עליה בסולינה והזהיר את רב החובל. ב- 26 בספטמבר 1940 הגיעה לאיסטנבול. אך נאסרה עליה כניסה לנמל. ב- 2 באוקטובר הגיעה לפיראוס, הצטיידה והמשיכה בדרכה.ב- 9 באוקטובר קרתה תקלה במכונותה והיא נסחפה לכיוון אי יווני נטוש בשם חאמילוניסי והתרסקה עליו. כל האנשים ניצלו והחלו להתארגן במקום. הם רשמו בעזרת משחת נעלים S.O.S ע"ג סדין. אוניית מלחמה איטלקית חילצה אותם והעבירה אותם לרודוס, שם רוכזו במחנה. בינואר 1942 הועברו למחנה הריכוז פרמונטי (Ferramonti) שבדר' איטליה. לאחר שחרור המחנה הוא המשיך לתפקד כמחנה פליטים והמעפילים המשיכו לשהות בו. באפריל 1945  ביקר משה שרת במקום והסדיר את עלייתם.

האוניה 'פסיפיק' (***)
בסוף ספטמבר 1940 יצאו מרומניה 3 אוניות: "מילוס", "אטלנטיק" ו"פסיפיק". הבריטים עצרו את המעפילים והעלו את רובם לאניית הגירוש "פאטריה". אנשי ההגנה חיבלו ב"פאטריה" כדי למנוע את הפלגתה אך לרוע המזל גרמה החבלה לטביעתה בנמל ומעפילים רבים ניספו.

סיפורה קשור בסיפוריהן של ה"מילוס" וה"אטלנטיק" ובאניית הגירוש "פאטריה"."פסיפיק" יצאה מנמל טולצ'ה (רומניה) ב- 29 לספטמבר 1940 כשעל סיפונה 1,069 מעפילים. (ה"מילוס" וה"אטלנטיק" יצאו גם הן באותה תקופה). ה"מילוס" וה"פסיפיק" הגיעו ראשונות ונתפסו. הבריטים ריכזו את המעפילים באוניית הגירוש "פאטריה" (מולדת בלטינית). בכוונה לגרשם  לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. כדי למנוע את הגירוש הוחלט ע"י ארגון ההגנה לגרום חבלה באניית הגירוש  ועל ידי כך להכשיל את הפלגתה.  בבוקר ה-25 לנובמבר חדר לאנייה איש הגנה במסווה של טכנאי (לתיקון תנור האפייה) והצליח להחדיר  פצצה. תוצאות הפיצוץ היו קשות מהצפוי, בשל דפנותיה הרעועות של האוניה נפער בה חור גדול, מים רבים חדרו לתוכה והיא טבעה.מתוך 1,800 מעפילים שרוכזו על האוניה  טבעו כ - 250 מעפילים; כמו כן נספו מספר אנשי צוות. הבריטים איפשרו לניצולים להישאר בארץ וכלאו אותם בעתלית.(מעפילי "אטלנטיק", שרובם לא הספיק לעלות לאוניה, הועלו על אנייה אחרת, גורשו  לאי מאוריציוס ושהו בו כ-5 שנים!)

האוניה 'פרוסולה'
יצאה מרומניה במאי 1939 כשעל סיפונה 650 מעפילים. הייתה זו התארגנות עצמאית ללא מלווים. בדרך הבחין רב החובל כי הבריטים עוקבים אחריו ונכנס לעגון בנמל טריפולי (לבנון). משם המשיכה האוניה לנמל ביירות . לאחר 5 שבועות בלחץ הבריטים גורשה האוניה ללב ים ומעפיליה עברו לאוניה "טייגר – היל".

יצאה מרומניה ב - 25 במאי 1939 כשעל סיפונה 650 מעפילים. הייתה זו התארגנות עצמאית ללא מלווים, אמצעי קשר או תיאום עם מוסד כלשהו. בדרך הבחין רב החובל כי הבריטים עוקבים אחריו ונכנס לעגון בנמל טריפולי (לבנון). שם גם קנו סירות שישמשו בהמשך להורדת מעפילים. משם המשיכה האוניה לנמל ביירות בתקווה לזכות לסיוע הקהילה היהודית וחברת "אליאנס" שיכולת השפעתם בעיר הייתה רבה.  ב – 16 ביוני עגנה הפרוסולה בבירות. הנציב העליון הצרפתי אישר גם ירידת אנשים לחוף ואשפוז החולים וזאת למרות מחאות הקונסול הבריטי.  לאחר 5 שבועות, בלחץ הבריטים, הועלו על האוניה וסולקו לים הפתוח. כעבור מספר ימים הועברו בלב ים, בתנאים קשים במיוחד, לאוניה 'טייגר היל'

האוניה 'צאלח א-דין'
יצאה מרומניה בנובמבר 1944 כשעל סיפונה 547 מעפילים. המעפילים הורדו באיסטנבול והוסעו ברכבת ארצה.

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ארצה. ההחלטה דירבנה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן הבאת היהודים לטורקיה.  צלאח א-דין היא אחת מאוניות אלה.האוניה יצאה  מקונסטנצה (רומניה) בנובמבר 1944 כשעל סיפונה 547 מעפילים. כעבור מס' ימים הגיעה לאיסטנבול ומשם עלו המעפילים ארצה בדרך היבשה.

האוניה 'קזבק'
יצאה מרומניה ביולי 1944 כשעל סיפונה 735 מעפילים. הספינה הגיעה לאיסטנבול ב – 8 ביולי 1944 והמעפילים המשיכו בדרך היבשה.

בשנת 1943 נתגלה לאנשי המוסד לעליה ב' כי ממשלת בריטניה קיבלה החלטה סודית, לאפשר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה, להמשיך ארצה. ההחלטה דרבנה את אנשי המוסד לעליה ב' לארגן אוניות להבאת היהודים לטורקיה,  קזבק היא אחת מאוניות אלה. יצאה ביולי 1944 מקונסטנצה כשעל סיפונה 735 מעפילים. על פי חלק מהעדויות בשלב מסוים התקרבה לספינה צוללת  גרמנית, רב החובל נבהל  והיה צורך לשחדו להמשיך. הספינה הגיעה לאיסטנבול ב – 8 ביולי 1944  והמעפילים המשיכו בדרך היבשה. 

האוניה 'רודניצאר ב'
יצאה מבולגריה בספטמבר 1939 כשעל סיפונה 371 מעפילים. הגיעה לחופי הארץ באמצע ספטמבר. המעפילים נעצרו ע"י משמר החופים הבריטי והובאו לנמל ת"א.

יצאה מוורנה (בולגריה) בספטמבר 1939 , כשעל סיפונה 371 מעפילים.ב - 15 בספטמבר הגיעה לחופי הארץ. המעפילים הפליגו בסירות  לכיוון חוף נתניה, נעצרו ע"י משמר החופים הבריטי והובאו לנמל ת"א.

האוניה 'רודניצאר ג'
יצאה מבולגריה בנובמבר 1939, כשעל סיפונה 457 מעפילים. הגיעה אל מול חופי הארץ ב - 14 בנובמבר, מעפיליה הורדו בחוף נתניה ללא בעיות מיוחדות.
האוניה 'רודניצאר ד'
יצאה מבולגריה בדצמבר 1939, כשעל סיפונה 505 מעפילים. הורידה המעפילים לספינה קטנה בלב ים באזור חיפה וחזרה לבולגריה. המעפילים הגיעו לחוף בת-גלים בבוקר ה-10.1.40 שם נתפסה ספינתם ונגררה לנמל חיפה. המעפילים נעצרו במחנה עתלית.

(*) הפלגות שארגן הרמן פלש
(**) הפלגות שארגן  ד"ר ברוך קונפינו
(***) הפלגות שארגן ברטולד שטורפר
(****) אין פרטים על המארגנים
(*****) אורגנה ע"י חברת נסיעות רומנית פרטית


באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2024: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.