ספינת המעפילים 'יחיעם' נקראה על שם שיירת הלוחמים שנזעקה במרץ 1948 להגן על קיבוץ יחיעם בגליל המערבי, הותקפה מהמארב בדרכה וסבלה אבדות כבדות במיוחד - 47 מתוך 90 לוחמי השיירה מצאו את מותם בקרב (אסון שיירת יחיעם סימן את סופה של שיטת השיירות הכושלת והמעבר לאיסטרטגית התקפה וכיבוש כדוגמאת מבצע 'נחשון').

הספינה הפליגה ב- 10 במרץ 1948 מפורמיה שבמפרץ גאטה (Gaeta), איטליה, עם 256 מעפילים בלבד, מאחר שהוטל עליה לקלוט את מעפיליה של הספינה 'תמר' (שם מנהלתי; אותה ספינה שמאוחר יותר ביצעה את הפלגת המעפילים נושאית השם 'נחשון-הקסטל') בה אירעה תקלה טכנית בלב ים. מפקד הספינה היה אלי זוהר והמלווים הנוספים היו חיים סנש, עמנואל קצב, וה'גדעונית' חנה סרני. 'יחיעם' ו'תמר' נפגשו ב- 12 במרץ ליד האי מונטה כריסטו, ול'יחיעם' עלו 530 מעפילים נוספים. עם 786 מעפילים על סיפונה המשיכה 'יחיעם' בהפלגתה לארץ, במסע רצוף תקלות טכניות שכלל אף תקופות מעצר קצרות בידי הצי האיטלקי ומשמר החופים היווני. במהלך ההפלגה נולדו 2 תינוקות.

הספינה התגלתה ב- 28 במרץ בידי מטוס סיור בריטי. כעבור שעות אחדות החלה ללוות אותה משחתת בריטית, שאילצה אותה לשנות את נתיב ההפלגה מתל-אביב לחיפה. למחרת השכם בבוקר השתלטו הבריטים על הספינה, הביאו אותה לנמל חיפה, וגירשו את המעפילים, שחלקם אף הורד באלונקות עקב תשישות, לקפריסין.

[כתב: צבי בן-צור]

---

ספינת המעפילים 'יחיעם'


תקשורת בין הספינה לתחנת המוסד לעליה ב' בארץ


גילוי הספינה ע"י מטוס סיור בריטי
(מצילומי חיים סנש ז"ל)


מעפילי הספינה בשער מחנות המעצר בקפריסין
29 במרץ 1948 (מצילומי חיים סנש ז"ל)


אנדרטת שיירת יחיעם, דרומית לצומת כברי