מקסיקו קשורה למפעל הרכש בזכות: (א) היותה תחנת ביניים לנשק שהוברח אליה מארה"ב בטרם נשלח לארץ; (ב) הסכמת השלטון בה למכור לישראל נשק (במסווה של מכירתו לצד שלישי); (ג) הפלגת אוניית הנשק היחידה שהגיעה מיבשת אמריקה לארץ (האונייה שזכתה לכינוי 'דרומית') משטחה; (ד) היותה מקור משמעותי לדלק מטוסים עבור חה"א.

באביב 1948 התגלה למארגני רכש הנשק בארה"ב מקור להשגת עודפי ציוד צבאי בהוואי. פעיל רכש בשם הרמן ("האנק") גרינשפן – יהודי קשוח שהיה במלה"ע מפקד פלוגה בכוח של גנרל פאטון – נשלח להוואי ושם ארגן משלוח גדול של מנועי מטוסים ומקלעים כבדים לקליפורניה. מנועי המטוסים נתפסו ע"י סוכני ה-.F.B.I, אך את מטען המקלעים הצליח גרינשפן להבריח מלוס אנג'לס לאקפולקו, מקסיקו, במסע הרפתקאות ע"ג ספינה קטנה בשם 'אידליה' (גרינשפן נשפט ב-1950 בארה"ב בהקשר לפרשה, באשמת הפרה של 'חוק הניטרליות'; נקנס בקנס כבד ונשללו ממנו זכויות אזרח; השתקע בלאס וגאס והתעשר מעסקים; זכה ב-1961 לחנינה בדיעבד מהנשיא קנדי). הייתה גם תוכנית להעביר מנמל גלווסטון למקסיקו, כתחנת ביניים בהעברה לארץ, 36 טנקים (50 עפ"י סחרוב) קלים מטיפוס M5 אך האמריקאים קיבלו עליהם מידע מודיעיני (כנראה מהבריטים) והחרימו אותם.

במקביל החלו מגעים עם שלטונות מקסיקו על עסקת נשק גדולה שכללה 32 תותחי שדה 75 מ"מ מיושנים (50 לפי זיכרונותיו של סחרוב), כמות גדולה של פגזים, פצצות אויר, מקלעים ועוד. העסקה התעכבה בגלל ששאול אביגור, מרכז רכש הנשק באירופה ומי שחלש אז על כלל תקציבי הרכש בחו"ל, לא השתכנע שהעסקה מעשית ובת ביצוע וסירב לאשרה (סביר להניח שחששותיו של אביגור מעסקים עם המקסיקנים הושפעו בין היתר מניסיון קודם כושל לרכוש במקסיקו מטוסי קרב ומפציצים). טדי קולק, אז מרכז הרכש בארה"ב, ביקש מבכיר מערכת הרכש אליהו סחרוב (שפעל אותו זמן, סוף יוני, בארה"ב במשימות רכש אווירי וסיים בהצלחה את פועלו יחד עם אל שווימר ברכש המפציצים מדגם 17-B והברחתם לארץ) ומגרינשפן לפעול במקסיקו להשלמת העסקה. בפרט, סחרוב התבקש להגיש את חוות דעתו על העסקה לפנחס ספיר, שהחליף בינתיים את שאול אביגור בתפקיד לאחר נפילת בנו של שאול במלחמה. סחרוב בדק את העסקה ושכנע את ספיר "ללכת" עליה, אך בינתיים צץ מכשול חדש: העסקה נחשפה ע"י העיתונות, מה שגרר גל מחאות מטעם קהילת הערבים יוצאי-סוריה רבת ההשפעה וגורמים נוספים, ודרישה של האו"ם ממקסיקו לא לאפשר שליחת הנשק לישראל, כמתחייב מהאמברגו. גרינשפן הצליח בעזרת מסמך מזויף להציג רשמית את משלוח הנשק בפני הממשל המקסיקני כמיועד לסין הלאומנית, ולאחר שאל שווימר העביר אישית סכום כסף נכבד לראשי הממשל במקסיקו, יצאה העסקה סוף כל סוף אל הפועל. יש לציין במיוחד את עזרתו הרבה לסחרוב וגרינשפן של איש העסקים היהודי המקומי אליאס "איליי" סוראסקי (שעל שמו קרוי ביה"ח איכילוב בת"א), אז בעל הבנק הפרטי הגדול ביותר במקסיקו, בפעילויות המימון הסבוכות של מבצע הרכש והמו"מ עם הממשל המקסיקני.

כל הנשק – זה שהוברח מארה"ב ע"י גרינשפן וזה שנכלל בעסקה עם הממשל המקסיקני – רוכז בנמל טאמפיקו, מקסיקו, לקראת הובלתו לארץ. את הנשק יועדה להבריח לארץ אוניית משא בתפוסה של 3,800 טונות בשם 'קפאלוס' (S/S Kefalos) שנרכשה באפריל 1948 ע"י אלי שליט ורפאל רקנאטי (הקנייה נעשתה באמצעות חברת קש, ללא קשר לחברת הספנות למטרות רווח 'חברת הספנות האמריקנית - ישראלית' ששליט ורקנאטי הקימו בשותפות חודש קודם לכן). בגלל שהפליגה ממקסיקו, ששם הקוד שלה במפעל הרכש היה 'דרומי', זכתה האונייה לכינוי 'דרומית'. הפיקוד על האונייה הופקד בידי רב חובל יהודי אמריקני בשם אדולף אוקו – איש בעל אופי קשה במיוחד (יהושע בר לב ששירת תחתיו מתאר אותו כ"לא נחמד... פקעת עצבים, משוגע על כל הראש... מלאך של חבלה"). צוות המלווים היה מורכב מחמישה צעירים יהודים מארה"ב, אחד מהם, אריה קסלמן ז"ל, סטודנט ארץ-ישראלי חוזר. על אף שנבנתה ב- 1917, חדר האלחוט שלה היה מצויד בציוד מודרני ועל הפעלתו הופקד קצין-אלחוט מיומן, מתנדב יהודי-אמריקני בשם ג'ק רוטמן ז"ל (אריה וג'ק הם חללי מלחמת העצמאות; הם מונצחים באתר בדף 'יזכור'). בסמוך ליציאתה מניו יורק לנמל טאמפיקו נמסרו לרב החובל הוראות קשר האלחוט המיוחדות עם רשת 'גדעון'. כתוצאה מביטול משלוח טנקי ה- M5 הנ"ל נותר על האוניה מקום למטען נוסף והוא נוצל להטענת מספר גדול של חביות דלק מטוסים. האמל"ח כוסה במטען גדול של סוכר ע"מ להסוותו. בתחילת אוגוסט הושלמה העמסת 'דרומית' והאונייה יצאה לדרכה הארוכה, הישר לנמל תל-אביב. במהלך הפלגתה שונה שמה לצורכי הטעיה, ע"י צביעה, ל- S/S Pinzon.

כמה ימים לפני כניסתה לים התיכון נתקף שאול אביגור בחשש, שהאונייה – שזכתה כאמור לפרסום רב בעת הטענתה בנמל טמפיקו – תיתפס ע"י משקיפי האו"מ ושקל את האפשרות להטותה לעבר יוגוסלביה ע"מ לפצל את המטען לשלוש אוניות קטנות יותר. לביצוע מבצע מעין זה צריך קשר תקין, אך בשלב זה 'הדרומית' הפליגה ב'דממת אלחוט' בלתי-מתוכננת ולא ניתן היה לתקשר אתה. ב-1 בספטמבר הבריק שאול לכל תחנות 'המוסד': "חרדים מאד לגורל הדרומית. אם תצליחו להתקשר אתה יש לכוונה בהחלט ליורם [יוגוסלביה]... על התותחים שיועמסו שם להיות שלמים ומוכנים לפעולה... אם לא יהיה קשר נוציא מטוסים לחפשה בים וכשנגלה נשלח כלים [כלי שייט] לפוגשה. זכרו שהתותחים דרושים בהחלט לפעולה מהירה בחודש זה...".

הקשר עם 'דרומית' חודש רק עם הגעתה לנמל ת"א ב-8 בספטמבר 1948, בעיצומה של ההפוגה השנייה. התותחים המיושנים שהביאה, שזכו בצה"ל לכינוי "קוקרצ'ה" בגלל מוצאם המקסיקני, הוצאו במהרה מהשרות לאחר שנמצאו לא יעילים ובגלל שהתחמושת שהגיעה אתם, שהייתה אף היא מיושנת מאד, גרמה לתאונות (לעומתם, 2 תותחי הרים הוביצר 75 מ"מ שסחרוב הצליח לשרבב לעסקה עם מקסיקו ברגע האחרון, והגיעו אף הם ע"ג ה'דרומית', היו החדשים והמשוכללים ביותר שצה"ל קיבל עד אז לרשותו). האמל"ח שהביאה 'דרומית' כלל גם חביות דלק מטוסים 100 אוקטן. כמות הדלק שהביאה 'דרומית' לא ידועה, אך כן ידוע שלדלק שהביאה הייתה השפעה חשובה ומיידית: במועד הגעתו חיל האוויר טס על "הטיפות האחרונות" של דלק מטוסים ברשותו ובזכות הדלק שהביאה התאפשר המשך מבצע 'אבק' לאספקת הנגב הנצור כהכנה למבצע 'יואב'. בתוספת מטען עצום נוסף של דלק מטוסים (למעלה מ-4 מיליון ליטר), אף הוא ממקסיקו ושהגיע לנמל חיפה ע"ג 2 אוניות לקראת סוף ההפוגה השנייה (אמצע אוק'), נפתרה לחה"א בעיית הדלק שלו למשך כחצי שנה.

'דרומית' הייתה אוניית הנשק הבודדה שהגיעה לארץ מיבשת אמריקה. עם סיום פריקת הרכש ממנה היא הוחכרה ל'מוסד לעליה'. בנמל נאפולי היא הוסבה להובלת עולים. בחודשי נובמבר-דצמבר 1948, עדיין בפיקודו של רב חובל אוקו, היא ערכה שתי הפלגות עולים עם 7,737 איש מיוגוסלביה, רבים מהם אנשי גח"ל (ראה סיפורו של יהושע בר לב על המסע השני מיוגוסלביה; בין העולים היה צעיר בשם טומי לפיד, הוא "האבא של יאיר"). בתחילת 1949 היא סיימה תעסוקה זו וחזרה להובלת משא. בינואר 1950 הוחלף הדגל הפנמי בישראלי והיא צורפה לצי הסוחר הישראלי בשם הכינוי שלה, 'דרומית', מס' רישום א/ק - 33, נמל הבית – חיפה, בבעלות 'אוניות וספינות'/'צים'. ב-1962 היא נמחקה מהרישום הישראלי ונמכרה לגריטה.

[כתב: צבי בן-צור]

---

הרפתקאות היאכטה 'אידליה' במסע הברחת  נשק מארה"ב למקסיקו בדרכו לארץ

סיפור ה'דרומית' (קפלוס) בהרחבה

---

מתנדבי חו"ל על סיפון ה'דרומית'


מתותחי ה-75 מ"מ Saint Chamond-Mondragon – כינוי צה"לי "קוקרצ'ה" – שהגיעו ע"ג 'הדרומית'
מוצג כיום במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל שבתל אביב


ספר שיצא לאור ב- 2014 על האונייה, מאת פרופ' רנאטו ברהונה - היסטוריון אמריקני ממוצא בסקי, שאביו שירת באונייה
הקש כאן לוידאו קצר בו מציג רנאטו את הספר


פעיל הרכש הרמן "האנק" גרינשפן (Hank Greenspun) – מגיבורי פרשת אוניית הרכש 'דרומית'
בתמונה המוקטנת: האנק בחברת בן-גוריון בעת ביקור שלו בארץ אחרי מלחמת העצמאות


מסמך מיוני 1951 המתאר את תרומתו של איליי סוראסקי למבצעי הרכש במקסיקו
המסמך הוכן ע"י סחרוב לבקשת לוי אשכול ופנחס ספיר