פעילות הרכש בארה"ב       

חזור לדף הבית> אניות הנשק

אניות הרכש


הערה: לפני קריאת הסיכום להלן מומלץ לקרוא את הסיכום הכללי על מפעל הרכש הקש כאן.

עוד לפני סיום מלה"ע בגזרת הפסיפיק, ביולי 1945, הגיעו דוד בן-גוריון, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ואליעזר קפלן, גזבר הסוכנות, לארה"ב. ב-ג ביקש לזמן פגישה חשאית עם קבוצת מיליונרים יהודים מארה"ב וקנדה. בפגישה בניו-יורק, שבה השתתפו 18 מיליונרים ובראשם רודולף סונבורן, הסביר ב-ג את תפיסתו שהערבים יתקפו את הישוב היהודי בעזרת מדינות ערב השכנות, בין אם ההכרעה באשר לעתיד הפוליטי של א"י תהיה לטובתם ובוודאי, אם היא תהיה לטובת היהודים. הוא הפציר בהם לסייע ליישוב בא"י בכל דרך אפשרית והם אכן עשו זאת, תחת התארגנות חשאית שנשאה את הכינוי "מכון סונבורן"
. המכון עזר בכסף וקשרים לפעילות החשאית של משלחת ה'הגנה' בארה"ב, ומתחילת 1948 גם במשלוח סחורות לא אסורות בשווי של כמיליון דולר כל חודש באמצעות חברה בשם "חומרים לארץ ישראל" (החברה המשיכה לפעול עד לשנת 1955 שמה הוסב אחרי המלחמה ל"חומרים לישראל" והיא התמקדה בעזרה לעולים החדשים של גל העלייה ההמונית[הערת מערכת].

החל מסוף 1945 הפעיל  ארגון ה'הגנה' משלחת בארה"ב שבשיא פעילותה, בזמן מלחמת העצמאות, מנתה כ-40 איש. בעיקר בעזרת המימון והקשרים של "מכון סונבורן", המשלחת עסקה ברכש ומשלוח לארץ של נשק וציוד צבאי, כלי רכב (בפרט עשרות ג'יפים, זחלמ"ים ומרכבים לשריוניות וייט) ומכונות/חומרי גלם עבור תע"ש (את התשתית לרכש עבור תע"ש בארה"ב הקימו חיים סלבין ואליהו סחרוב), גיוס מתנדבים (אנשי מח"ל; רובם היו יוצאי צפ' אמריקה ותרומתם להצלחת צה"ל במלחמה היא שם דבר) ורכישת אוניות למפעל ההעפלה (פעילות שריכז בכיר המוסד לעליה ב' זאב "דני" שינד). פעילויות רכש אמל"ח ואוניות עבור היישוב בארץ הצריכו אמנם חשאיות, ונעשו דרך רשת מסועפת של חברות קש, אך מבחינת החוק האמריקאי רוב רובן היו חוקיות עד אמצע דצמבר 1947, עת הוטל אמברגו אמריקאי הנשיא טרומן חתם אז על צו נשיאותי להפעלת 'חוק הניטרליות' (חוק אמריקאי ישן שנחקק עוד לפני מלה"ע) לגבי הסכסוך בארץ ישראל שמשמעותו איסור משלוחי נשק לצדדים בסכסוך. מאותו רגע הייצוא לארץ של נשק ומכונות לייצור נשק, ישירות או בדרכים עקיפות, הפך לבלתי-חוקי. עבירה על 'חוק הניטרליות' הוגדרה כפשע (
felony) והעבריינים היו צפויים לפיכך לעונשי מאסר (כמה פעילי רכש אף נתפסו, נשפטו ונענשו, ראה תמונות מצורפות בתחתית הדף). מהר מאד גם הסתבר שרשויות החוק בארה"ב נחושים בדעתם לאכוף את חוק הניטרליות. באמצע אפריל 1948 הוצא צו נשיאותי שהוסיף מגבלות נוספת על רכש אמל"ח ממקורות אמריקאים עבור המלחמה בארץ (האמברגו האמריקאי הוסר רק בסתיו 1949, כחצי שנה לאחר מבצע 'עובדה' הפעילות המבצעית האחרונה במלחמת העצמאות).

תקוות רבות נתלו בנסיעתו לארה"ב בדצמבר 1947 של יהודה ארזי מבכירי ה'הגנה' ובעל עבר עשיר של פעילות מוצלחת במשימות העפלה ורכש לצורך רכישת נשק ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". הצלחה שארזי רשם לזכותו בארה"ב הייתה התנעת פעילות הרכש ע"י אל שווימר מהנדס טיס במקצועו שנהיה האחראי בארה"ב על רכש מטוסים והשמשתם לטיסה (לימים, מייסד ויו"ר התעשייה האווירית; הקש כאן לראיון מרתק עמו והוא בן 91). אך ארזי גילה די מהר שלא הכול אפשרי שם והסתבך בתוכנית גרנדיוזית לקניית נושאת מטוסים והסבתה לנושאת נשק ענקית שתגיע לארץ לקראת הכרזת המדינה (הקש כאן לכתבה בנושא). בפיאסקו מהדהד התוכנית קרסה, כסף רב ירד לטמיון וארזי נאלץ לעזוב את ארה"ב אחרי חודשים ספורים בלבד; אך לא לפני שהספיק לקשור קשרים, מרופדים בכסף רב, עם שליט ניקרגואה הדיקטאטור סומוזה קשרים  שבזכותם הצליח לאחר מכן במבצעי רכש במערב אירופה במסווה של קניית הנשק עבור ניקרגואה (ראה סיפורן של אוניות הנשק 'רקס' ו'בוריאה').

למרות חוק הניטרליות נמשכה בזמן מלחמת העצמאות הברחת האמל"ח מארה"ב לארץ, בניצוחם של ראש משלחת ה'הגנה' שלמה שמיר ומחליפו (החל מפבר' 1948) טדי קולק, אל שווימר הנ"ל, דוד "דוידקה" נמרי שהחליף ביוני 1947 את זאב שינד בתפקיד האחראי על רכש אוניות, ואלי שליט האחראי על משלוחי האמל"ח לארץ (לימים איש עסקים וספנות, פילנתרופ). רוב האמל"ח מארה"ב עשה דרכו ארצה מוסווה כמטען אזרחי תמים באוניות סוחר    עד אפריל 1948 כמשלוחים לארץ מטעם חברות הקש השונות שהוקמו בארה"ב ולאחר מכן בעיקר כרכש כביכול של מדינות לטיניות באמריקה המרכזית (מקסיקו, ניקרגואה, הרפובליקה הדומיניקנית, האיטי ופנמה, שלשליטיהם שולמו דמי שתיקה ושוחד נדיבים). כך לדוגמא הוברחו 5 מטוסי 'מוסטנג' מפורקים בארגזים שתכולתם הוצהרה קומביינים חקלאים (שניים מהם הופעלו מבצעית במלחמה, החל משלהי 1948), ו-17 מטוסי אימון 'הרווארד'
T6 (מ-9 הראשונים מהם, שהגיעו באוק' 1948, הופעלו 5 נגד מטרות קרקע בפלוג'ה). 

הצלחה גדולה רשם אל שווימר ברכישת כ-10 מטוסי תובלה רובם דגם C-46 'קומנדו' ו-3 מטוסי הפצצה כבדים B-17 "מבצר מעופף" שהוברחו בטיסה מארה"ב לארץ (עם חניות ביניים במדינות שונות) באמצעות חברות פיקטיביות ומדינות צד שלישי (נרכשו 8 מפציצים אך היתר לא הצליחו לחמוק מארה"ב או להגיע ארצה); מטוסי התובלה פעלו במסווה של מטוסי חברת לאפס"א, חברת התעופה הלאומית של פנמה ומילאו תפקיד מרכזי בתובלה האווירית של הנשק הצ'כי לארץ (מבצע 'בלק') ולאחריה הופעלו בארץ במשימות תובלה המפורסמות שבהן טיסות "הגשר האווירי" לנגב הנצור במבצע 'אבק' ואף במשימות הפצצה במסגרת מבצע 'יואב' לפריצת המצור המצרי על הנגב וכיבוש באר שבע. נרשמה הצלחה ברכישת כ-40 ג'יפים וציוד תקשורת רב, אך רכש רק"מ היה הצלחה חלקית בלבד: טנקים שנרכשו הוחרמו (ראה לעיל) ורק עשרות בודדות של זחל"מים מתוך כ-100 שנרכשו הגיעו לידי צה"ל בזמן הקרבות. רכש האוניות בזמן המלחמה היה דל וכמעט לא השפיע על מהלך המלחמה: ספינת הסיור אח"י 'נגה' ק-26 שהגיעה בסוף ספטמבר 1948 (הקש כאן לכתבה בנושא) ושתי הנחתות אח"י 'רמת רחל' פ-51 ו'ניצנים' פ-53 שהגיעו בסוף דצמבר 1948 (הכלים הנ"ל הגיעו ארצה בהפלגה בכוחות עצמם).

למרות שהאמברגו לא עצר את פעילות הרכש בארה"ב הוא חיבל בה בצורה קשה. כך למשל לפי תוכנית הרכש המקורית לבניית חיל האוויר שעובדה בפבר' 1948 היה אמור החיל להבנות מכ-120 מטוסים משומשים שייקנו בארה"ב. בגלל האמברגו התוכנית נגנזה ורוב מטוסי חה"א ששרתו במלחמה נרכשו במדינות אחרות (בפרט, נאלצה מערכת הרכש לזנוח תוכנית לבסס את כוח מטוסי הקרב על ה'מוסטנג' האמריקאי היעיל והזול, ומטוסי הקרב העיקריים של חה"א 'אוויה
S-199' בעייתיים תחילה ו'ספיטפייר' בהמשך נרכשו מצ'כוסלובקיה במחירים אסטרונומיים). סיפורם של 36 טנקים קלים מטיפוס M5 ממחיש אף הוא את השפעת האמברגו על פעילות הרכש בארה"ב: הטנקים נקנו באביב 1948 והוחזקו בארה"ב עד להזדמנות להעבירם ארצה, אחרי הקמת המדינה. כאשר החלו הכנות באוג' 1948 לשליחתם מנמל גלווסטון ארצה באוניית סוחר מניפת דגל פנמה, כביכול עבור מקסיקו, קיבלו האמריקאים מידע מודיעיני (כנראה מהבריטים) שהיעד הסופי למשלוח אינו מקסיקו אלא ישראל. האמריקאים החרימו את הטנקים ו- 140,000 הדולרים ששולמו עבורם ירדו לטמיון. על רקע האמברגו היעיל של האמריקאים, קל גם להבין מדוע אוניות הנשק שזרמו ארצה לא הגיעו מארה"ב. היוצאת מהכלל הייתה אוניית הנשק 'דרומית' ('קפאלוס' במקור) שהפליגה אמנם ארצה ממקסיקו ('דרומי' בעגת אנשי הרכש, מכאן שם האונייה), אך מטענה כלל בין היתר נשק ואמל"ח (כולל דלק מטוסים) שהוברחו מארה"ב.

בהשוואה לכמות הנשק שהגיעה מאירופה, הכמות שהגיעה מארה"ב הייתה מעטה ומאכזבת. מבחינה זאת קשה לסכם את פעילות הרכש בארה"ב כסיפור הצלחה גדול [הערת מערכת].
לאחר מלה"ע מכרה ארה"ב את עודפי הנשק העצומים שלה מהמלחמה, כולל נשק כבד, למדינות רבות בעולם (מבין מדינות ערב סוריה קיבלה מעט ממנו). בתוך ארה"ב יכול היה למעשה כל גורם לקנות עודפי ציוד צבאי, שאמנם "נוטרל" (טופל להפיכתו ללא שמיש) אך הנזק שנגרם לו היה במקרים רבים הפיך (עקב הנחיות לא אחידות על אופן הנטרול, אפשר היה גם במקרים רבים להרכיב נשק בר שימוש מצירוף חלקים מפריטים מנוטרלים). בשנים 47 - 1946 הייתה אפשרות למערכת הרכש לקנות בארה"ב כמויות גדולות של נשק מנוטרל במחירים אטרקטיביים מאד, אך באותם שנים צרכי הנשק למלחמה כוללת נגד צבאות ערב עדיין לא היו ברורים ומוגדרים, שלטון המנדט בארץ לא אפשר הכנסת נשק לארץ בהיקפים בעלי משמעות, וקשה היה להעלות על הדעת את הטלתו של אמברגו מקיף ואכיפתו בקפדנות יתרה. למעשה ההנחה בצמרת היישוב הייתה שארה"ב תהיה המקור הראשי לציוד צבא המדינה לכשתקום, וערב האמברגו עוד הייתה כוונה מצד הסוכנות היהודית להגיש לארה"ב בקשה לסיוע צבאי מסיבי שיאפשר את מימוש ההחלטה הטריה של האו"ם לחלוקת הארץ (יש לציין בהקשר זה שבזכות מנהיגותו של ב.ג. מאמצי הרכש באירופה לא תפסו עדיפות משנית ומערכת הרכש לא יצאה קרחת מכאן ומכאן). כתוצאה מכך לא בוצע בארה"ב הייתה בשנים 47 - 1946 רכש משמעותי של עודפי נשק, למעט קניית מספר אוניות צבאיות לשעבר לצורכי העפלה (מאוחר יותר הן שמשו את חה"י בזמן המלחמה), והדגש הושם באותן שנים על רכש מכונות וחומרי גלם עבור תע"ש והברחתו ארצה במסווה של ציוד וחומרים לייצור טכסטיל (גם אם היה נשק נרכש בשנים אלו, סביר להניח שהעברתו ארצה לאחר קום המדינה הייתה משתבשת קשות עקב האמברגו ותועלתו לפיכך הייתה מצומצמת). כאשר החל מסע הרכש בארה"ב לצבור תאוצה בסוף 1947, הוא מיד נתקל במגבלות האמברגו.

הפגיעה בפעילות הרכש מצד חוק הניטרליות
מדצמ' 1947, ההחמרות שהתווספו לו באפר' 1948 ואכיפתו הקפדנית מצד רשויות החוק האמריקאים היא הסיבה המרכזית לכך שארה"ב הייתה מקור רכש משני בהשוואה לאירופה. אך בפעילות הרכש בארה"ב פגעו גם איחורים בהתחלת יוזמות רכש שונות, כשלים מבצעיים לא מעטים והתנהלות לא יעילה/מקצועית מצד חלק מהשליחים. למרות הכשלים והאכזבה מארה"ב כמקור נשק ניתן לסכם שפעילות הרכש בארה"ב תרמה תרומה משמעותית ביותר, ישירה ולא-ישירה, לעוצמתו של צה"ל במלחמה. הישגיה המרכזיים: היא סיפקה לחיל האוויר את מטוסי התובלה הגדולים, המפציצים הכבדים  ודלק למטוסים; לחיל הים את אוניות הקרב הראשונות שלו (מספר אוניות מעפילים צבאיות לשעבר שנשלפו מ"צי הצללים" והוסבו חזרה לשמש אוניות קרב); לחילות היבשה עשרות כלי רכב (ג'יפים, זחל"מים ומרכבים לשריוניות) שהוסבו בארץ לשימוש צבאי, כ-500 מקלעים בינוניים (חלק ממטענה של 'דרומית'), הרבה מאד ציוד קשר ואפסנאות כללית (ביגוד, חומרי רפואה, קסדות, חומרי ביצורים וכיו"ב), ולתע"ש את רוב המכונות וחומרי הגלם לייצור עצמי של נשק ותחמושת.

[רשם: צבי בן-צור]


נגה ק-26
סיפור הקורבטה 'נגה' ק-26 ('יוקטן')
USS Attu
כמעט נושאת נשק - סיפור נושאת המטוסים USS Attu
דרומית
סיפור אוניית הנשק 'דרומית' (קפאלוס)


פעילות אלי שליט במלחמת העצמאות
קטע קצר מהספר 'הנאמנים' של ליאונרד סלייטר הממחיש את
 היקף פעילותו של אלי שליט – האחראי במשלחת ה'הגנה' בארה"ב על משלוחי
 האמל"ח לארץ – במהלך מלחמת העצמאות


שלוחת ההגנה בארה''ב
השלט על המדרכה ב- East 60th street במרכז מנהטן, מחוץ למסעדת Rouge Tomate
היכן שפעם שכן Hotel Fourteen, מרכז ה'הגנה' בארה"ב


משפטי פעילי הרכש בארה''ב
סיכום המשפטים נגד פעילי הרכש בארה"ב, כפי שמופיע בספר 'הנאמנים' מאת ליאונרד סלייטר

האנק גרינשפן
דיווח עיתונאי על החנינה שהוענקה להאנק גרינשפן

"היריה האחרונה" בפרשיות הברחת הנשק לישראל מארה"ב במלחמת העצמאות "נורתה" מן הסתם בסוף 2008 כאשר הנשיא היוצא בוש חנן את צ'ארלס ווינטרס, שהורשע אף הוא (ולרוע מזלו אף ישב בכלא) על עבירות דומות לאלו שבהן הורשע האנק גרינשפן. להלן אחת מהידיעות שפורסמו בנושא בתקשורת האמריקאית:

WASHINGTON, Dec. 23, 2008 Before leaving for the holidays, President Bush on Tuesday ... granted 19 pardons, including one to a man who helped the Jewish resistance in the 1940s.

Included in the latest list is Charles Winters, who is considered a hero in Israel. Winters, who died in the 1980s in Florida, was in the airplane business after World War II. He bought up former military cargo planes and used them to transport fruit and other products. He later started helping his Jewish friends who were shipping arms to Jews trying to found their own state in the Middle East. Winters, a Protestant from Boston, could fly his planes in and out of the region without interference from authorities. In 1948, three of his planes left Miami, picked up weapons in Azores and Czechoslovakia and then left the planes and arms in Palestine.

Winters was convicted of violating the Neutrality Act, fined $5,000 and sentenced to serve 18 months in prison. The act is designed to ensure that financial assistance and arms are not provided to parties in foreign conflicts where the U.S. has not taken sides. Two others, Herman Greenspun and Al Schwimmer, also were convicted of violating the act, but they did not serve time. President Kennedy pardoned Greenspun in 1961. President Clinton pardoned Schwimmer in 2000.

Reginald Brown, an attorney who worked on the Winters pardon, said Bush's pardon "rights a historical wrong and honors Charlie's belief that the creation of the Jewish state was a moral imperative of his time. ... Charlie Winters helped shape human history for the better."

Film director Steven Spielberg wrote a letter to Bush appealing for a pardon for Winters. "There are probably many unsung heroes of America and of Israel, but Charlie Winters is surely one of them," wrote the director of "Schindler's List" and other Oscar-winning movies. "While a pardon cannot make Charlie Winters whole, and regrettably he did not live to see it, it would be a fitting tribute to his memory and a great blessing to his family if this pardon is granted."


תותח קוקרצ'ה
מתותחי ה-75 מ"מ Saint Chamond-Mondragon כינוי צה"לי "קוקרצ'ה" שהגיעו ע"ג 'הדרומית'
מוצג כיום במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל שבתל אביב


רכש פולשות בארה''ב
רכש ימי בארה"ב: הנחתות 'רמת רחל' פ-51 ו'ניצנים' פ-53 ערב רכישתן

powered by FreeFind

האתר מפרסם סיפורים אישיים רבים כפי שנכתבו ע"י האנשים עצמם; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן כל הנכתב באחריות בלעדית של הכותבים.

Copyright© 2006 - 2020: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.