'החבורה' ו'המרכז לגולה'       

חזור לדף הבית

לצורך ביצוע מבצעי ההעפלה שיזמו תכננו וניהלו, נזקקו פעילי המוסד לעליה ב' באיטליה לסיוע בשני תחומים מרכזיים: לוגיסטיקה ו"אספקת" מעפילים. את הסיוע בתחומים אלו הם קיבלו  מאנשי ה'הגנה' שהתנדבו בזמן מלה"ע לצבא הבריטי ואיתו הגיעו לאיטליה. אחרי שהבריטים פירקו את יחידותיהם ושחררו אותם מהצבא (בתהליך שהושלם בסוף קיץ 1946) נשארו חלקם באירופה והמשיכו במתן הסיוע.

במסגרת כוחות בעלות הברית שפלשו לאיטליה בשנת 1943 הגיעו מצפון אפריקה גם פלוגות הובלה והנדסה של מתנדבי היישוב לצבא הבריטי ואנשיהם היו הראשונים ליצור קשר עם יהדות איטליה המוכה. בשלהי שנת 1944 הצטרפה אליהם גם הבריגדה היהודית (חי"ל). עוד בזמן המלחמה נרתמו אנשי ה'הגנה', שפעלו במחתרת בתוך פלוגות ההובלה/הנדסה (מאנשי פלוגות 462, 179, 178, 468, 650, 745 738 ו- 544), לסייע בשיקומה של יהדות איטליה: איתור והוצאת ילדים ממנזרים, הקמת בתי ספר ומוסדות יהודיים וכיו"ב. עם סיום המלחמה נשארו היחידות מוצבות באיטליה ומאנשי ה'הגנה' בתוכן התגבשו שתי קבוצות נפרדות שתמכו בפעילות המוסד לעליה ב' במדינה, כל אחת בדרכה: קבוצה אחת נטלה על עצמה לתמוך לוגיסטית במבצעי ההעפלה, וקבוצה שנייה לעזור לפליטים (מדובר בעזרה מעבר לעזרה חומרית שסופקה רובה ככולה ע"י ארגוני הסעד 'הג'וינט' ואונרר"א) שזרמו לאיטליה ושהו בה בעשרות רבות של מחנות/הכשרות ושהיו המאגר האנושי ממנו נבחרו המעפילים שהפליגו מאיטליה.

הקבוצה שנטלה על עצמה לסייע לוגיסטית לפעילות ההעפלה כונתה 'החבורה'. היא התגבשה מקומץ אנשי ה'הגנה' בפלוגת ההובלה 462 (שהתמקמה לאחר כיבוש איטליה במילאנו) סביב רס"פ הפלוגה, ומי שנחשב למפקד חברי ה'הגנה' ביחידות ההובלה וההנדסה של הצבא הבריטי, אליהו בן חור (כהן). עיסוקיה העיקריים: הובלת מעפילים מהמחנות/הכשרות בהם המתינו לתורם להעפיל אל אזורי העלייה לספינות, והשגת/הובלת/אחסון מזון, דלק וציוד נוסף שהיו נחוצים לצורך ההפלגות. למסגרת 'החבורה' (שחברי הגרעין המייסד שלה, לא כולל בן חור שחזר לארץ, עברו לפלוגת ההובלה 179 עם פיזורה של 462 בקיץ 1945) צורפו גם אנשים מפלוגות אחרות, ובשיא פעילותה היא מנתה קרוב ל-40 איש והפעילה מספר דומה של משאיות. בראש 'החבורה' עמדו ישראל ליברטובסקי, שלהבת פריאר ומאיר "מאירק'ה" דודזון [הערת מערכת]. בהיררכיה הפיקודית של ה'הגנה' החליף יהודה ארזי, ראש שלוחת 'המוסד לעליה ב' באיטליה, את בן חור בפיקוד על 'החבורה'.

׳החבורה׳ התמחתה בסוג פעילויות שזכו באותה תקופה לכינוי
.T.T.G (ר"ת של "טלחאס טיזי גשפטים", "עסקי שק בתחת" בתרגום לעברית) – פעילויות "מהצד" שביצעו חברי ה'הגנה' המשרתים בצבא הבריטי תוך הפרת החוק הצבאי ומחויבותם כחיילים: זיוף מסמכים, שימוש אסור ברכבים, וגניבת מזון, דלק, נשק וציוד אחר מהצבא הבריטי והאמריקאי (בהתאם, 'החבורה' זכתה גם לכינוי "יחידת טי.טי.ג'י"). אנשי 'החבורה' השתמשו במשאיות צבאיות של הצבא הבריטי על מנת להוביל את המעפילים והציוד, בדר"כ תוך שימוש במסמכים מזויפים של יחידות פיקטיביות. הבסיס שלהם היה בסיס א' (מחנה מג'נטה) של המוסד לעליה ב' בעיירה מג'נטה הסמוכה למילאנו. פעילות נוספת שהעסיקה את אנשי 'החבורה': איסוף אמל"ח (בעיקר נשק קל) ברחבי איטליה ממקורות שונים והובלתו לבסיס במג'נטה, שם הוא נארז ונשלח מסווה באוניות סוחר לארץ (הקש כאן לפרטים).

הקבוצה השנייה פעלה בניהולו של 'המרכז לגולה' – גוף שהקימו אנשי ה'הגנה' בפלוגות ההובלה/הנדסה לתיאום והכוונה של כלל פעילויות הסיוע שלהם לפליטים באיטליה (המרכז ירש גוף דומה קודם בשם 'המרכז לפליטים' שהם הקימו בדר' איטליה עוד בתחילת 1944; למרכז באיטליה הצטרפו בהמשך מרכזים בגרמניה ואוסטריה ע"מ לסייע לפליטים שם). הקבוצה התגבשה סביב חבר ה'הגנה' בפלוגת ההנדסה 745 יחיאל דובדבני, שגם התמנה באמצע 1945 לעמוד בראש המרכז. עיסוקיה העיקריים: קליטה ראשונית של הפליטים המגיעים לאיטליה, הכוונתם ושיכונם במחנות/הכשרות ברחבי המדינה והעמקת התודעה והחינוך הציוניים בקרבם. יש לציין שבניגוד ל'חבורה', קבוצה זו פעלה למען כלל הפליטים, בין אם התכוונו להעפיל ובין אם לאו.  פעילות המרכז דרשה תיאום עם האחראים מטעם המוסד על מבצעי ההעפלה (בראש ובראשונה בזיהוי המועמדים מקרב הפליטים להפלגה הבאה בתור) – תאום שהושג ע"י מינוי איש קשר מיוחד לתפקיד זה (הקש כאן לסיפור האישי של איש הקשר הראשון יוסף חסון; בין יורשיו של חסון בתפקיד היה השליח הציוני הידוע והאהוד שבתאי לוזינסקי, שנהרג באיטליה בינו' 1947 בתאונת דרכים ועל שמו נקראה אוניית המעפילים 'שבתאי לוז'ינסקי'). 

בעזרה לפליטים מילאו תפקיד חשוב אנשי 'סולל בונה' ששרתו בפלוגת ההנדסה 745 של הצבא הבריטי (בגלל מספרם הרב בפלוגה היא כונתה "פלוגת סולל בונה"); תפקידם היה לתחזק את מחנות הצבא הבריטי, אך "מהצד" הם דאגו להסב עשרות רבות של חוות ומבנים ברחבי איטליה למחנות/הכשרות, ע"י הוספת מתקני שירותים, מטבחים ומבנים אחרים שהיו נחוצים לקליטת מספר גדול של פליטים (בפרט, הם סייעו להכשרה המיוחדת שנודעה בכינוי 'ילדי סֶלבינוֹ', שאותה גם ניהל חבר הפלוגה משה זעירי).

גם אנשי ה'הגנה' בבריגדה עסקו במשימת העזרה לפליטים. הם אמנם לא הספיקו לפעול הרבה באיטליה מכיוון שבמשך המלחמה היו עסוקים בקרבות או בהכנה אליהם, וכבר בתחילת אוג' 1945 העביר אותם הצבא הבריטי לארצות השפלה. אך בתקופה הקצרה בין סיום המלחמה לעזיבתם הם הספיקו להתניע את תנועת הברחת הפליטים את הגבול עם אוסטריה. מיד עם סיום המלחמה הוצבה הבריגדה בטרוויזיו (Tarvisio) שבצפ' מז' איטליה. שם בקרבת מקום, בעיירה פונטבה (Pontebba), הם הכשירו מחנה נטוש והפכו אותו למחנה מעבר ראשוני עבור פליטים שהחלו להגיע לאיטליה דרך הגבול. רוב הפליטים הגיעו למחנה בפונטבה במשאיות של פלוגות ההובלה, בעיקר פלוגה 178 שהייתה מסופחת אז לבריגדה, ומקצתם ברכבות שהחזירו איטלקים לארצם. אנשי הבריגדה קיבלו אישור לצאת לאוסטריה וגרמניה לאתר קרובי משפחה, והמאותרים היו בין ראשוני הפליטים שהגיעו; אך חיש מהר הצטרפו אליהם פליטים רבים נוספים, ונרשם אף יום שיא בו הובילו משאיות פלוגות ההובלה למעלה מ- 1,000 איש מגראץ, דרך מעבר הגבול בווילאך, לפונטבה. בסך הכל עברו דרך המחנה בפונטבה כ- 5,500 פליטים בזמן הקצר שפעל (לאחר מעבר הבריגדה לארצות השפלה תפס את מקומו המתחם הגדול במילאנו שנודע בכתובתו 'ויה אונינה 5' ושנוהל ע"י 'המרכז לגולה'). לשהות הקצרה אחרי המלחמה של הבריגדה בצפ' איטליה היו שתי תוצאות חשובות נוספות מבחינה היסטורית: (1) אנשי הבריגדה יצרו אז את הקשר הראשון בין ארצישראלים לבין שארית הפליטה במזרח אירופה והשמועה על המפגש המרגש עם חיילים יהודים עונדי סמלי הלאום דרבנה עשרות אלפי פליטים לקום ולברוח ממקומם במטרה להגיע לארץ ישראל; (2) בגיחותיהם למרכז אירופה הבחינו אנשי הבריגדה באנטישמיות הולכת וגוברת במחנות העקורים שם (המחנות היו תחילה מעורבים יהודים ולא יהודים), ובלחצם הופרדו היהודים ושוכנו במחנות משל עצמם. יש לציין שאחרי מעברם לארצות השפלה המשיכו אנשי הבריגדה לסייע לפליטים, אך פעילות זו חורגת ממסגרת הסקירה כאן ולא יורחב לגביה.

בעקבות "פרשת לה ספציה" באפר' 1946 – אנשי 'החבורה' שהסיעו את המעפילים לנמל נתפסו והעומדים בראשם, ישראל ליברטובסקי ושלהבת פריאר, נעצרו ונשלחו לכלא – זרזו הבריטים את תהליך פירוק כל היחידות הארצישראליות בצבא הבריטי והשלימו אותו בקיץ 1946. אנשי ה'הגנה' מבין החיילים חזרו ברובם לארץ ע"מ להשתחרר, אך קרוב ל- 130 מהם נשארו באירופה באמצעות 'מבצע כפילים' – מבצע בו החליפו החיילים זהות עם פליטים שנשלחו לארץ במקומם ע"מ להשתחרר ובאותה הזדמנות גם עלו (ראה עדותו של איש הבריגדה חנוך בלצן) – והמשיכו לפעול במסגרת ה'הגנה' באירופה, כולל בתחומי 'הבריחה' וההעפלה. בפרט, 'החבורה' המשיכה לפעול גם אחרי שחבריה כבר לא היו חיילים בצבא הבריטי: אמנם לא התאפשרה יותר הגניבה השיטתית ורחבת ההיקף ממחסני הצבא הבריטי והאמריקאי, אך שלל הפעילויות האחרות נמשכו תוך התאמתן למציאות החדשה (כך לדוגמה החליפו משאיות אזרחיות נושאות סמל הג'וינט את המשאיות הצבאיות הבריטיות; למעשה חלק מהמשאיות היו אותן – הן נגנבו מהצבא הבריטי בעת פירוק הפלוגות ועברו "הסבה לאזרחות"...; ראה לדוגמה את עדותו של אורי הורביץ, חייל בבריגדה שעם פירוקה חזר לאיטליה והצטרף ל'חבורה').

'המרכז לגולה' המשיך אף הוא לפעול: את מקום החיילים תפסו שליחים ציונים שהגיעו מהארץ והדגש עבר להעמקת החינוך הציוני במחנות/הכשרות (בהמשך המרכז גם קיבל שם חדש – 'המשלחת הארצישראלית'). הפיצול הבולט בקרב הפליטים לתנועות פוליטיות שונות השתקף היטב בהרכב חברי המרכז – השליחים נבחרו על סמך מפתח תנועתי/מפלגתי והם ניסו ככל יכולתם (לא תמיד בהגינות, ואפילו עם שימוש מפעם לפעם באלימות פיזית!) לדחוף פליטים מתנועתם/מפלגתם להפלגת המעפילים הבאה.

[כתב: צבי בן-צור]


יעקב - יענקל'ה - ארנון מספר
יעקב "יענקל'ה" ארנון
 מספר על מחנה 'טרדטה'
תחת פיקודו
פרשת לה ספציה מפי אליעזר ביגר
פרשת לה ספציה מפי
אליעזר "לסקה" ביגר
 
מוטי הוד
מוטי הוד מספר
יוסף קורן
זכרונותיו של יוסף
קורן (קורונל)

סיפורו המדהים של יעקב אינגרמן
סיפורו יוצא הדופן של
יעקב אינגרמן

[הערת מערכת]
אריה לובה אליאב מספר
אריה לובה אליאב
מספר על האוניה
'סטפן בטורי'
[הערת מערכת]
צבי ינאי
צבי ינאי מספר על
הצלתו ועלייתו
באוניה 'מטרואה'

[הערת מערכת]
זיכרונות אנשי החבורה
אנשי 'החבורה' מעלים זיכרונות

קישורים לסיפורים אישיים של אנשי 'החבורה' שפורסמו באסופת הזכרונות "השערים פתוחים":

ארנון יעקב – "יענקל'ה"

בורובסקי עטרה

ביגר אליעזר – "לסקה"

גפן סיומה – "סיומק'ה"

גרינברג חיים

דיאמנט לאה (ברד)

דיין זהר – "זוריק"

הוד מרדכי (פיין) – "מוטי" [הערת מערכת]

הורביץ אורי [אחיו אבינועם "אבו" הורביץ היה מהבולטים בפעילי 'החבורה']

ועקנין יוסף

זייד יוחנן

חייט חיים

חייקינד אריה [אריה ז"ל נפל במלחמת העצמאות; הקש כאן לדף לזיכרו]

חסון יוסף (שטרנליכט)

יפה אברהם

ליברטובסקי ישראל

למברסקי יוסף – "יוסקה"

מלכימן בן עמי

פריאר שלהבת

קוטב יעקב

קורן יוסף (קורונל)

שביט אברהם (שטרן) – "אברום"

שכנר דוד


החבורה בפעולה
'החבורה' בפעולת הסעת פליטים

מוכנים לפעולה

מנהיגי החבורה
מנהיגי 'החבורה' (מימין): ישראל ליברטובסקי, שלהבת פריאר, מאיר דודזון

בדרך להצטרפות לחבורה
ארבעה מאנשי הבריגדה בדרכי אירופה להצטרף ל'חבורה':
משמאל: יעקב ארנון, זוריק דיין עמוס פינק, יוסק'ה למברסקי


סולל בונה במילאנו
אנשי 'סולל בונה' מפלוגה 745 עסקו "מהצד" בבניית מחנות המעבר וחוות ההכשרה באיטליה
בתמונה מאוג' 1945 הם נראים בעת מסדר ב'מחנה ירושלים' – הבסיס שלהם במילאנו


באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2024: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.