פרשת לה ספציה: הפלגת דב הוז ואליהו גולומב

פרשת לה ספציה: 'דב הוז' ו'אליהו גולומב'

חזור לדף הבית> ההעפלה> תאורי הפלגות

תוספת פרטים על
'דב הוז'
[הערת מערכת]

תוספת פרטים על
'אליהו גולומב'
[הערת מערכת]

הוקרה לעיר
לה ספציה

5/1946, 1,014 מעפילים

בחורף 1946 רכש המוסד לעלייה ב' שתי ספינות בשם Fede ו-Fenice. מאוחר יותר, בסמוך להפלגתן, הן זכו כנהוג לשמות חדשים. הראשונה נקראה ע"ש דב הוז שהיה מנהיג פועלים ארץ-ישראלי, מארגן המתנדבים לגדוד העברי בצבא הבריטי במלה"ע הראשונה, מיוזמי התעופה העברית ופעיל מרכזי ב'הגנה'. דב נספה ב- 1940 בתאונת דרכים (שלושת סירות הפלי"ם – 'דב', 'רבקה' ו'תרצה' – נקראו בשמות בני המשפחה שנהרגו בתאונה). הספינה השנייה נקראה ע"ש אליהו גולומב, מפקד ה'הגנה' שמת פחות משנה קודם לכן.

התכנית המקורית הייתה להפלגת 'דב הוז' מנמל לה ספציה, מקום הכנת הספינה. עם השלמת הכנתה בתחילת אפריל, אורגנה ע"י אנשי 'החבורה' שיירת משאיות שהביאה 1,014 מעפילים לנמל (תוך ניצול מעברה של פלוגת ההובלה 179 מאודינה שבצפ' איטליה לקסרטה שבדרומה; הפלוגה "תרמה" 30 מהמשאיות שלה ע"מ שיסטו מהמסלול המתוכנן למעבר ויבצעו "סיבוב מהצד" להובלת המעפילים). האיטלקים חשבו בטעות כי מדובר בפשיסטים ונאצים המנסים להימלט ועצרו את השיירה, אך לאחר שעמדו על טעותם אפשרו את עליית המעפילים לספינה. הבריטים, שהבינו בשלב זה את מהות הפעולה, חסמו את אפשרות היציאה מהנמל. יהודה ארזי – ראש המוסד לעליה ב' באיטליה – הצטרף למעפילים ועמד, עם חבר הפלי"ם משה רבינוביץ לצדו, בראש המאבק נגד הבריטים.

נחישותם וסיבלם של המעפילים שהתבצרו על הספינה והרציף שלצידו עגנה, שביתת רעב שבה פתחו, ואיומי התאבדות שהשמיעו, יצרו אהדה בינלאומית רחבה. כך התפתחה 'פרשת לה ספציה', שהפכה למאבק ממושך של כחודש על דעת הקהל בעולם. במהלך הפרשה הסכימו הבריטים תחת הלחץ לאפשר ל'אליהו גולומב' להיכנס לנמל ולקלוט חלק מהמעפילים על מנת להקל על הצפיפות הנוראית ששררה על גבי 'דב הוז'. תושבי העיר לה ספציה סיפקו למעפילים תמיכה איתנה במאבקם. לנמל ניתן הכינוי "שער ציון" - Porta di Sion (בזכות תמיכת התושבים והחשיבות של העיר למפעל ההעפלה, לא רק בהקשר של הפרשה, זכור הכינוי עד עצם היום הזה). מזון שסופק על ידי הג'וינט אפשר חגיגה גדולה של ליל הסדר יחד עם מוזמנים רבים.

במו"מ מייגע בין כל הצדדים לפרשה נטל חלק מרכזי הרולד לאסקי, יהודי מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית. בסופו, נכנעו הבריטים ואיפשרו את הפלגת הספינות ואת כניסתם של המעפילים לארץ באופן לגאלי. ב-8 למאי, בנוכחות קהל אוהדים של אלפים מתושבי העיר, יצאו את הנמל 'דב הוז' ו'אליהו גולומב' בדרכן ארצה עם 675 ו-339 מעפילים, בפיקודם של אליעזר טל (קליין) ופטר הופמן, בהתאמה; ה'גדעוני' המשותף לשתי הספינות היה גרשון עציון. הספינות הגיעו לנמל חיפה ב-19 למאי.

פרשת לה ספציה הייתה הפעם הראשונה אחרי מלה"ע בה זכה מפעל ההעפלה לפרסום בינלאומי נרחב. היא מהווה ציון דרך חשוב במפעל ההעפלה בזכות תרומתה הייחודית הן למוטיבציה של יהודי העולם להתגייס לעזרת היישוב במאבקו נגד הבריטים והן להשפעה המצטברת של מפעל ההעפלה על הצלחת המאבק המדיני שעתיד היה להגיע לשיאו תוך פחות משנה וחצי עם ההחלטה ההיסטורית של הכ"ט בנובמבר (הקש כאן לסיכום על תרומת מפעל ההעפלה להצלחת המאבק לעצמאות ישראל).

בהמשך 1946 ביצעו הספינות Fede ו-Fenice שתי הפלגות מעפילים נוספות תחת השמות 'ארבע חרויות', ו'ברכה פולד', בהתאמה.