דף זה עוסק בראשית הימאות
העברית בכלל ובראשית הימאות
העברית הצבאית בפרט,
עד וכולל פרשת כ"ד יורדי
הסירה (כ"ג חברי ה'הגנה' וקצין
בריטי).
ספנות וימאות עברית לא התקיימו
בתקופה העות'מאנית ותחייתן החלה
רק לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ
ישראל במלה"ע הראשונה.
שלטון המנדט הביא
להתעוררות כלכלית ולגידול
האוכלוסייה. מאחר שלא היו
בארץ תעשייה וחקלאות שיכלו לספק
את צרכי התושבים ואת צרכיהם
של אנשי הממשל והצבא הבריטי,
גדל מאד הצורך ביבוא בדרך הים.
עם גלי העלייה לארץ גדל גם מאד
הביקוש למקומות באוניות נוסעים.
את רוב רובם של הצרכים סיפקו
חברות ספנות זרות
ושפע המפרשיות הערביות ('מארכב')
שפעלו באזור, אך נוצרה
ההזדמנות גם לפעילות חברות
ספנות מסחריות
עבריות – חברות בבעלות של יהודים,
עם צוות שלפחות בחלקו היה ארצישראלי
(או שכלל יהודים שביקשו לעלות
בדרך זאת), בקווים שהפליגו מ/אל נמלי הארץ.
הסנונית הראשונה של חברות אלו
הייתה 'אסדות וספנות חופית'
– חברה שנוסדה ב-1919 ובבעלותה
הייתה ספינה בודדת בשם 'חלוץ'
('מארכב' בעברה) שהובילה נוסעים
ומטען לאורך חופי לבנון א"י
ומצרים ('חלוץ' – "האונייה העברית
הראשונה" – טבעה בתחילת 1921 והחברה
התחסלה).
כבר באותן שנים ראשונות הועלה
גם הצורך הביטחוני בימאות עברית.
על מנת להכשיר כוח אדם למקצוע הימאות,
הן לצורכי מסחר והן לצורכי ביטחון, החלו
מוסדות היישוב לתמוך באגודות ימיות
ספורטיביות ובתנועות נוער ימיות.
ההתחלה הייתה ב-1925 בשפך הירקון כאשר
זאב הים
הקים פלוגת דייגים ("הקיבוץ הרוסי")
שמעבר לעיסוקה בדייג
עסקה גם בהיבטים נוספים
הקשורים לים. אנשי הפלוגה קיבלו
את הכינוי “נערי הירקון”, וב-1927 הפלוגה
קיבלה את הכינוי “הסקציה הימית של הפועל” (שם
רשמי: הפלוגה הימית הפועל ת”א).
באותה תקופה התארגנו גם 'צופי ים' ואגודות
ימיות נוספות. ב-1928 החלה לפעול בחוף ת"א
'אגודת יורדי ים זבולון' במטרה
לחנך דור של ימאים עבריים.
מפעלה העיקרי היה הקמתו ב- 1928 של בית
הספר הימי הראשון בארץ – 'בית הספר הימי
זבולון' בת"א (בית הספר פעל עד
שנות ה-60 המאוחרות). באותה שנה
הוקמה בחיפה ביוזמת ה'הגנה'
האגודה הימית 'דולפין'.
מבחינה מסחרית התאפיינה הימאות העברית בשנות ה-20
בעיקר בפעילות מספר חברות קטנות
בתחום הדיג. כמו כן החלה חברת
"נשר" להפעיל ב-1927 ספינת מנוע
בשם 'גוזל' להעברת מלט מחיפה לנמלים קרובים באזור.
שנות ה-30 היו שנות פריחה לימאות העברית.
אחד הגורמים החשובים בבסיס הפריחה היה
הקמתו ע"י הבריטים של נמל חיפה,
שנחנך רשמית בסוף אוק' 1933.
פעילויות הקשורות בים
שהתפתחו בשנות ה-30
כללו הקמת 2 בתי ספר ימיים (פרטים
להלן), פעילות אינטנסיבית של
העפלה (מפעל ההעפלה
התחיל ב-1934) אליה נרתמו חברי/בוגרי
האגודות הימיות ובתי
הספר הימיים במשימות
ליווי ספינות מעפילים ועזרה
למעפילים לרדת מהספינות
בחופי הארץ, תנופת התיישבות
לחוף הים מבוססת על ענף הדיג (דיג נתפס
אז כאמצעי לחיזוק הכושר
הכלכלי של א"י – מהתנאים
שהבריטים הציבו לעליית יהודים עפ"י
הספר הלבן של פאספילד מ-1930; אחד
הביטויים לכך היה הקמת המחלקה
לים ודיג בסוכנות היהודית ב-1935),
הקמת נמל ת"א (הנמל החל לפעול במאי 1936),
ועבודה עברית בנמלי חיפה
ותל אביב (בהקשר זה יש להזכיר
את החברה העברית 'חברה א"י
לספנות והספקה'
שסיפקה שירותי
פריקה וטעינה, גרירה והספקה
בנמל חיפה ועם השבתת נמל
יפו ב-1936 הרחיבה פעולותיה
לנמל ת"א; ואת חברת 'סולל בונה'
ההסתדרותית שעסקה
בתחזוקת מתקני הנמלים
וסייעה רבות ל'הגנה'
בפעילויות העפלה ורכש בנמל חיפה).
ביוני 1937 הוקם ה'חבל ימי לישראל'
(חי"ל) במטרה להיות
הארגון המוביל של היישוב בתחום
פיתוח הספנות העברית
(בפועל החי"ל מצא עצמו נאבק, ולרוב נכנע,
לגופים מקבילים; עיקר תרומתו
הייתה בתחום
ההכשרה הימית ובשותפות
ליוזמת הקמתה
ב-1945 של חברת הספנות הלאומית 'צים';
פעל עד 1997). ביוזמת החי"ל ובשת"פ עם
הסוכנות היהודית והטכניון
נפתח באוק' 1938 'בית הספר הימי
על יד הטכניון
העברי בחיפה' במבנה של בסמ"ת
(החל מ-1945 נערכו בו קורסי החובלים של
הפלי"ם; בית הספר נפרד
מהטכניון ובסמ"ת ב-1952, עבר לשטח
תחנת הרכבת הטורקית
בעכו ושמו שונה ל'בית
הספר לקציני ים'; הוא פועל עד היום).
בשנות ה-30 גם הוקמו
רוב רובן של חברות הספנות
המסחריות העבריות הראשונות:
חברת 'לויד ימי א"י'
– הוקמה ב-1934, הפעילה 3 אוניות
מטען/נוסעים בקווים לאירופה, ביניהן את
האונייה 'הר ציון' שגויסה ע"י
הבריטים בזמן מלה"ע, טובעה
באוקיינוס האטלנטי, 36
מאנשי צוותה נהרגו, מהם 18 ארצישראלים.
חברת 'אוריינט שיפינג
ליין' – הוקמה ב-1934 ופעלה פחות משנה, הפעילה 2 דוברות גדולות עם מנוע בהובלת
מטען בין נמלי מזרח הים התיכון.
חברת 'פלסטיין שיפינג קומפני'
– הוקמה ב- 1934 ופעלה שנתיים, הפעילה את
אוניית המטען/נוסעים
המפורסמת
'תל אביב' בקו חיפה-טריאסט;
נמחקה עקב תחרות עם חברות ספנות
איטלקיות שפעלו באותו קו ('לויד טריאסטינו'
עם אוניה בשם
'ג'רוסלמה'
שכונתה בארץ 'ירושלים'
ו'אדריאטיק שיפינג קומפני' עם האוניות 'גלילאה' ו'פלסטינה'; לכתבה בנושא
הקש כאן).
חברת 'עתיד'
– הוקמה ב-1934, עד קום המדינה הפעילה בפרקי זמן שונים 9 אוניות מנוע ו-4 ספינות
מפרש. סייעה ל'הגנה'
והמוסד לעלייה ב' – כך לדוגמה
אנשי פלי"ם הוצבו בספינותיה לצורך תעסוקה וצבירת
ניסיון ימי, ספינתה 'עמל'
חילצה קבוצת ארצישראלים
מקפריסין בפרוץ מלה"ע, וספינתה
'לילי'
טבעה במהלך מבצע העפלה. החברה
עברה גלגולים שונים ופועלת עד
היום כחברה בבעלות
אנגלית.
חברת 'נחשון' – הוקמה ב- 1937 ע"י
ההסתדרות הכללית, הייתה מעורבת
במגוון יוזמות הקשורות
בקידום הימאות בארץ אך נאלצה
עקב תחרות להתרכז בתחום הדיג
(חברת 'יונה' שהוקמה ב-1953 נחשבת
לממשיכתה).
לפריחת הספנות העברית בשנות ה-30 תרם גם 'הסכם ההעברה' שנחתם בין הסוכנות
היהודית והשלטון הנאצי ב- 1933, על פיו יכלו יהודים להוציא חלק מהונם מגרמניה
באמצעות רכישת מוצרים בגרמניה והוצאתם מגבולותיה: החברות הנ"ל (למעט 'לויד ימי
א"י') הוקמו ע"י יהודים גרמנים במטרה להוציא חלק מהונם עפ"י ההסכם, באמצעות
קניית כלי השייט עבור החברות בגרמניה.
עד לפרוץ מלה"ע
גם תנועת בית"ר הייתה פעילה בתחום הימי. בשנת 1934 הקימה
התנועה בית ספר ימי בצ'יוויטאווקיה
שבאיטליה. לרשות ביה"ס
עמדה ספינת אימונים בשם 'שרה א'
(הספינה עלתה על שרטון ויצאה מכלל שימוש ב-1937).
הקמת הציר רומא-ברלין באוק' 1936 לא הפריעה לבית"ר להמשיך ולהפעיל את בית הספר, אבל
לקראת סוף 1938, אחרי ששלשה מחזורים סיימו
אותו, הוא נאלץ לסגור את שעריו לנוכח
הצגתם של חוקי גזע באיטליה והתהדקות
הקשרים בין איטליה וגרמניה הנאצית.
חלק מהבוגרים פעלו והעפילו
באוניות 'אף על פי'
– מסגרת התנועה
הרביזיוניסטית בהעפלה
שפעלה בתקופה שלפני מלה"ע.
בית"ר גם קיימה הכשרה ימית בלטביה בשנים
38 - 1935 ע"ג ספינה ששמה היה 'תאודור הרצל'. בית"ר לא הייתה היחידה שקיימה פעילות הכשרה ימית
בחו"ל –
'אגודת יורדי ים זבולון' פתחה בית ספר לדיג בנמל גדיניה ליד דנצינג
(כיום גדנסק) שחבריו, חלוצי
תנועת הנוער 'גורדוניה-מעפילים', עלו ארצה ב-1938 והקימו
את ההתיישבות הימית
'נווה ים'.
רבים מבוגרי האגודות ובתי-הספר הימיים התנדבו בזמן מלה"ע לשרת בצי המלכותי הבריטי
או שפנו לעבוד כאזרחים-ימאים באוניות סוחר
של בעלות הברית,
בעיקר אוניות צי הסוחר
המגויס הבריטי
(לפרטים: שני קישורים בעמודה השמאלית של הדף
לערכים בוויקיפדיה). על פעילי ההעפלה
ידועים שצברו ניסיון ימי בדרך זאת נמנים
יצחק "אייק" ארן,
משה "הסיילור" דפני,
גד הילב,
מרדכי "מוקה" לימון,
ואפרים צוק.
בחורף 1939/40 ארגנה ה'הגנה'
קורס ימי ראשון למספר מצומצם של חבריה במטרה לאמן אותם לתפקידי העפלה. בחורף 1940/41 התקיים קורס ימי
שני, אך בשונה מקודמו
הוא התנהל במסגרת שת"פ בין
ה'הגנה' לבריטים
במטרה להלחם
בנאצים וכלל גם אימונים
צבאיים מפרכים בחבלה ימית ויבשתית. מבוגריו
נבחרו במאי 1941 כ"ג הלוחמים שיצאו למשימת החבלה
בטריפולי ממנה לא שבו.
הקורסים נערכו בשטח התערוכה של ת"א והסירות (למעט אחת של 'צופי-ים'), הציוד
והמדריכים לקורס היו של
הפלוגה הימית של
'הפועל' בת"א. בין מדריכי הקורסים היו
שני המדריכים הראשיים
של הפלי"ם לעתיד –
דב "ברצ'יק" מגן
ושמואל "שמוליק" טנקוס. ראה
עדותו של יואל גולומב
על הקורסים האלה ועל השתתפות
מספר מבוגריהם
במשימות להגנת יוון מפני הפלישה הנאצית
אליה באביב 1941 – שת"פ
מבצעי צבאי
בין ה'הגנה' והבריטים
שקדם לשליחות כ"ד יורדי הסירה.
בתחילת 1943 ערך הפלמ"ח שני קורסים למפקדי סירות
בקיבוץ שדות ים.
התפיסה בצמרת הפלמ"ח
הייתה בהתחלה שהאימונים הימיים הם בגדר השלמה בלבד
לאימוני החי"ר,
אך הצפי לחידוש פעילות ההעפלה
לכשתסתיים המלחמה הביא להקמת המחלקה
הימית של הפלמ"ח בסוף 1943 ולתחילתה של תקופת
הפלי"ם.
כלל הפעילויות הנ"ל הניחו את היסוד להקמת חיל הים
וצי הסוחר של מדינת ישראל.
בפרט, מעט למעלה ממחצית כוח האדם
שגויס להקמת חיל הים הגיע משורות מאות הלוחמים
שהוכשרו לימאות במסגרת הפלי"ם;
המגויסים האחרים היו מהמתנדבים לצי הבריטי בזמן מלה"ע (למרות שלצי הבריטי התנדבו
במלה"ע יותר כ-1,100 איש, רק בודדים מהם שירתו על כלי מלחמה, וההתנדבות הייתה
בעיקרה לעיסוקים מקצועיים – מכונאות, חרטות, מסגרות וכיו"ב – בבסיסי הצי הבריטי;
בהתאם, אלו מהם שהתגייסו איישו באופן טבעי את התפקידים היותר טכניים בחיל – מספנה,
הנדסה, מכונאות וכיו"ב), ומקצתם היו מאלו שרכשו ניסיון ימי ע"ג אוניות סוחר,
דייגים, בוגרים טריים של האגודות הימיות ואנשי מח"ל (מתנדבי חו"ל). אלו שחפצו בקריירה ימית לא צבאית נקלטו
בצי הסוחר, ישירות או לאחר תקופת שירות קצרה בחיל הים (הקש כאן
לפרטים).
[כתב: צבי בן-צור]
הקורסים הימיים של ה'הגנה'
תעלומת יורדי הסירה: הקשר האחרון
כתבה מאת דניאל רוזן [באדיבות העמותה להנצחת חללי
חיל הקשר והתקשוב;
קישור חיצוני לאתר העמותה]
תמצית דו"ח משרד הביטחון על פרשת העלמם של כ"ד יורדי הסירה [הערת מערכת]
כ''ד יורדי הסירה: היבט השיתוף עם הבריטים [הערת מערכת]
דב "ברצ'יק" מגן מעיד על פעילות "נערי הירקון" לאחר פרוץ מלה"ע
פרשת הספינה 'לילי' (בתמונה:
חללי הפרשה גרשון ובנימין ז"ל)
הלווייתניות בהיסטוריה
של הימאות בארץ
הצייר נחום גוטמן על
קרוב משפחתו כתריאל יפה,
מוותיקי המלווים ורב-חובל
הספינה בה יצאו הכ"ד
בית הספר הימי הראשון שהוקם בארץ – 'זבולון'
צילום מ-1934 מחגיגות "יום הים" שצויין
אותה שנה ב- 8 במאי
לימינו: "הבית האדום" המפורסם, הירקון 123, שאז שימש כמועדון פועלים
פריחת הספנות העברית בשנות ה- 30:
כרזות פרסומת לאונייה 'תל אביב'
'יום הים' היה יום לציון הימאות העברית.
יוזמה של 'זבולון', הוא צוין לראשונה ב-29 במאי 1932 ובהמשך נקבע לו תאריך קבוע כ"ג באייר.
התקיימו בו תערוכות כלי שיט, מפגני שיט, תהלוכות ופעילויות מגוונות אחרות, בארץ ובחו"ל.
מסורת ציון 'יום הים' פסקה אחרי 21 שנה, בתחילת שנות ה-50
התפתחות הספנות העברית בשנות ה- 30: הספינה 'רחף' של חברת 'נחשון'
שפעלה בשנים 1937-38; טבעה בדצ' 1938 מול חופי קפריסין ו-3 ממלחיה טבעו
מביטויי תחיית הספנות העברית בשנות ה-30
בתרבות העברית:
'שיר הנמל';
השיר, שפורסם בנוב' 1936 כחצי שנה אחרי תחילת פעילותו של נמל ת"א,
זכה להצלחה סוחפת ומיידית בכל הארץ.
מילים: לאה גולדברג,
לחן: רבקה לוינסון, ביצוע: חבורת רננים
האוניות 'עמל', 'עליזה' ו'עתיד' של חברת 'עתיד' בנמל חיפה
כ"ד יורדי הסירה
אימונים במסגרת הקורס הימי
של ה'הגנה' בשת"פ עם הבריטים
בשטח התערוכה של ת"א, חורף 1940/41.
מבוגרי הקורס הזה יצאו
כ"ג יורדי הסירה לוחמי ה'הגנה'
למשימה בטריפולי ממנה לא שבו.
המדריך: גרשון קופלר
יוצאי הפלי"ם מעניקים מכתב הוקרה על פועלו של
סר אנטוני פאלמר לאלמנתו הגברת הנרייטה אבל סמית
מימין: יהודה בן-צור, סאמק ינאי ואוסי רביד
