ראשיתה של האוניה כנחתת טנקים מדגם LCT מספר 147, שנבנתה בקנדה ב-1941. היא השתתפה בפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה לצורך בלימת התקדמותו של רומל. לאחר המלחמה נקנתה ע'י חברת ספנות איטלקית לצורך הובלת תוצרת חקלאית. ב1946 נרכשה ע'י המוסד לעלייה ב' ובקיץ 1947 החלו ההכנות ליציאתה מאיטליה.

באמצע ספט' 1947 הפליגה ארצה ועל סיפונה 434 מעפילים חברי תנועות נוער ציוניות. ברקע אותם ימים עצירת האוניה 'אקסודוס 1947' ע"י הבריטים וגירוש מעפיליה חזרה לאירופה, ושם האוניה נועד לשקף את נחישות היישוב ומחויבותו להמשך מפעל ההעפלה על אף החרפת המאבק מצד הבריטים נגד המפעל. המלווים היו אנשי הפלי"ם יצחק ("איציק") לנדואר – מפקד הספינה, יהושע ("אוסי") רביד ואליהו ("כושי") שחר, וה'גדעונים' יוסף לזרובסקי וחיה בן מאיר.  הצוות, כולל רב החובל, היו איטלקים.

לקראת התקרבות האוניה לחופי הארץ היא התגלתה ע"י מטוס סיור בריטי. כאשר האוניה הגיעה לאזור מול חוף ניצנים היא יורטה ע''י משחתות בריטיות ובעימות האלים שהתפתח נהרג המעפיל נח גולדפרב ז"ל ונפצעו מספר מעפילים נוספים. האוניה נגררה לנמל חיפה והמעפילים הוגלו לקפריסין.

לאחר עזיבת הבריטים הושמשה האוניה וצורפה אל שייטת הנחתות של חיל הים, בה שימשה כספינת אימונים ליחידת נחיתה של החיל בתקופת מלחמת העצמאות. לאחר מכן שימשה מספר שנים כאוניית בסיס לשייטת 11 (שייטת הנחיתה) עד להוצאתה משרות. הקש כאן לפרטים על הנחתת-אחות של 'אף על פי כן' ששירתה בחיל הים נושאת השם 'גוש עציון'.

בשנת 1969 הוצבה במוזיאון ההעפלה וחיל הים שבחיפה.

[כתב: צבי בן-צור]

---

יוסף לזרובסקי ה'גדעוני' מספר

המלווה אלי ("כושי") שחר מספר על ההפלגה

המרגלת שאהבה אותי – הסיפור על מרגלת בריטית בספינה; מספר המלווה  אוסי רביד

---

ספינת המעפילים 'אף על פי כן' מוצגת במוזיאון ההעפלה וחיל הים שבחיפה


מעפילי הספינה משתזפים על סיפונה (מסומנת באקס: בטי, "השתולה" הבריטית)