האוניה נבנתה במקור לשימוש במשמר החופים של ארה"ב, תחת השם Paducah, והיא נמנית עם האוניות "האמריקאיות" של המוסד לעליה ב'. מפקדה היה מרדכי (מוקה) לימון, מלווה נוסף היה חיים וינשלבוים (רימון) וה'גדעונים' היו מנחם קלר ובנימין קלברש. רוב אנשי הצוות היו מתנדבים יהודים מארה"ב. רב החובל היה רודי פצ'רט ז"ל – אמריקאי לא יהודי שראה שליחות בהתגייסותו לעזרת מפעל ההעפלה (רודי כתב ספר על המסע ששמו:  Running the Palestine Blockade: The Last Voyage of the Paducah – Geula). הקצין הראשון היה מיגואל בואיזה (Miguel Buiza) – ספרדי רפובליקני גולה שהיה אדמירל הצי הספרדי בעברו [הערת מערכת] .

האוניה יצאה מנמל בורגס בבולגריה ב-28 בספטמבר 1947, כשעל סיפונה 1,388 מעפילים מיהודי רומניה. על תאום המבצע עם הרשויות וארגון הסעת המעפילים ברכבות לנמל המוצא ניצחו בכירי המוסד לעליה ב' שייקה דן ואפרים שילה. 'גאולה' והאוניה 'מדינת היהודים' – גם היא מהאוניות "האמריקאיות" של המוסד לעליה ב' – יצאו באותו יום מהנמל ועשו את דרכן בקרבה אחת לשנייה עד אזור רודוס. כבר בצאתן ממייצר הדרדנלים לוו ע"י הצי הבריטי. התוכנית המקורית הייתה להעביר את מעפילי 'גאולה' ל'מדינת היהודים' – הגדולה שבין השתיים – מול חופי הארץ. התוכנית ננטשה בשל הצפיפות הרבה ב'מדינת היהודים' ונתיבי שתי האוניות פוצלו. 'גאולה' המשיכה לכיוון חיפה ו'מדינת היהודים' לכיוון ת"א.

ב- 2 באוקטובר השתלטו הבריטים על 'גאולה' וגררוה לחיפה. במקביל השתלטו הבריטים על 'מדינת היהודים' ואף היא נגררה לחיפה. רוב המעפילים גורשו לקפריסין וכמה עשרות לעתלית. מוקה לימון התחמק מהגירוש לקפריסין בדרך מקורית על ידי קפיצה למים מאונית הגירוש ושחיה בת מספר שעות לחוף הקריות.

[כתב: צבי בן-צור]

---

אפרים שילה – פעיל בכיר ב'מוסד לעליה ב' – מספר על תפילת יומה"כ של המעפילים על פסי הרכבת

סיפורו של מפקד הספינה מוקה לימון (מתוך סיפרו של מירון צור על מוקה לימון בהוצאת ספרית מעריב)

סיפור הספינה בתקופת הכנתה עפ"י יומן המבצעים של המוסד לעליה ב' בצרפת

---

חיילים בריטיים על סיפון האוניה 'גאולה'

רב החובל של האוניה רודי פצ'רט ז"ל