פרשת "הפאנים" – האוניות 'עצמאות' ו'קיבוץ גלויות' שהפליגו עם מספר שיא של 15,240 מעפילים על סיפונן – היא העדות המרשימה ביותר ליכולת התכנונית, אדמיניסטרטיבית ומבצעית שפיתח המוסד לעליה ב' לאורך שנות פעילותו. הפרשת נמנית על שלשת הפרשות החשובות והמרכזיות של מפעל ההעפלה, לצד פרשת לה ספציה ופרשת האקסודוס.

ה"פאנים" היו שתי אוניות משא אחיות, Pan York ו- Pan Crescent – שנת ייצור 1901, תפוסה 4,570 טונות, אורך 110 מטר ורוחב של 18 מטר, מהירות 14 קשר – שנרכשו ע"י המוסד לעליה ב' בארה"ב באמצעות חברת קש בשם FB Shipping (ר"ת של Fuck Britain...) בבעלות איש המוסד היהודי האמריקאי קצין הים פול שולמן (לימים המפקד בפועל הראשון של חיל הים). את הרכש ניהלו ראש שלוחת המוסד לעליה ב' בארה"ב זאב שינד (לימים יו"ר מועצת המנהלים של 'צים' בארה"ב) ויד ימינו ג'ו בוקסנבאום, כאשר בצד המוכר עמד היהודי ידיד הציונות (וידיד אישי של חיים ויצמן) סם "מלך הבננות" זמוריי. ברכש האוניות השתתף גם מוריס גינצבורג – בעליה של חברת ספנות פרטית ואיש מפתח בפעילות שלוחת המוסד בארה"ב (שבין היתר גם החליף את פול שולמן כבעל חברת  FB Shipping, והיה רשום כבעלים של האוניות עצמן).

האוניות הפליגו מארה"ב לים התיכון במהלך מאי 1947, עם צוותים מקצועיים אמריקנים, במתכונת הפלגה מסחרית רגילה בה הן נשאו מטען של פוספטים וכלי רכב (ההפלגה הניבה למוסד רווח נאה של כ- $200,000 – כחצי מעלות האוניות). לצורך הכנתן לקליטת 6,500 מעפילים כל אחת, נשלחה ה'פאן יורק' למרסיי, הצוות האמריקני שוחרר, וצוות חדש בראשותו של רב החובל גד הילב תפס את מקומו. בצוות שירתו הספרדי אסטבן הרננדורנה ("קפיטן סטיב") בתפקיד הקצין הראשון ואפרים צוק בתפקיד מכונאי ראשי. יתר אנשי הצוות היו בעיקר גולים ספרדים רפובליקנים. ה'פאן קרסנט' נשלחה לוונציה והצוות האמריקני הוחלף ע"י צוות איטלקי. באוגוסט הצטרפו המלווים, בפיקודם של אנשי הפלי"ם ברצ'יק מגן ב'פאן קרסנט' וניסן לויתן ב'פאן יורק'.

רומניה הסכימה בינתיים, בעקבות מגעים עם צמרת השלטון שם שניהל משה סנה (אז ראש 'המחלקה לעלייה נוספת ולנדידה' בסוכנות) ובעידודה של ברה"מ, לאפשר יציאת 15,000 יהודים משטחה באמצעות "הפאנים". כמו כן הסכימה רומניה שעבודות הכנת האוניות יתבצעו בנמל קונסטנצה, מאחר שאי אפשר היה להמשיך בהן בצרפת או באיטליה עקב לחץ בריטי. צוות ההתקנות בראשותו של גדע שוחט יצא בסוף אוגוסט על סיפון 'פאן יורק' לקונסטנצה ואילו 'פאן קרסנט', שהתעכבה בוונציה בגלל חבלה בריטית, הצטרפה בסוף ספטמבר. במהלך נובמבר מונה יוסי הראל כמפקד ההפלגה המתוכננת. במקביל, החלו ברומניה מספר אנשי ה'הגנה' שליחים מהארץ, בראשותו של יענק'לה סלומון (המג"ד הראשון של הגד' ה-4, גדוד המטה, של הפלמ"ח, ואחרי מלה"ע מפקד ה'הגנה' ברומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה), בגיוס והכשרת מאות מתנדבים חברי תנועות הנוער השונות ברומניה לסיוע בארגון מבצע ההעפלה בסדר גודל כה עצום (ראה מספר כתבות/עדויות בדף זה בנושא ארגון המעפילים לקראת ההפלגה).

הבריטים, שעקבו אחר האוניות מאז כניסתן לים התיכון וידעו על מטרתן, הפעילו לחץ על האמריקאים שילחצו מצדם על ראשי הישוב לבטל את ההפלגה. "הנימוק" העיקרי שלהם היה ש"בריגדה שלמה של בולשביקים" תגיע חו"ח לארץ. הממשל האמריקני "קנה" את הטיעון הבריטי אך בנוסף, ובעיקר, חשש שעימות עקב מבצע העפלה בסדר גודל כה גדול יחבל ביישום החלטת האו"ם מה-29 בנובמבר. הוא הפעיל לפיכך לחץ כבד על משה שרת לבטל את ההפלגה. שרת השתכנע שאכן יש לבטל את ההפלגה, או לפחות לדחות אותה,  ודרש את התערבות בן-גוריון בנושא. מאחר ובן-גוריון והנהלת הסוכנות קיבלו את עמדת שרת, התפטר במחאה משה סנה מתפקידו בתחילת דצמ'. שאול מאירוב-אביגור, ראש 'המוסד לעליה ב', נזעק והגיע ב-9 לדצמ' לארץ במטרה לנסות ולבטל את החלטת ההנהגה הלאומית. שאול טען ש"הרכבת כבר יצאה מהתחנה" – ביטול או דחייה בשלב זה יגרמו סבל עצום ונזק בל ישוער לאלפי משפחות שכבר החלו בהכנות האחרונות לקראת צאתם לדרך, שלא לדבר על החשש ששלטונות רומניה יחזרו בהם מהסכמתם למבצע. מאמצי השכנוע של שאול בביקורו בארץ אמנם לא הביאו לשינוי החלטת ההנהגה, אך במהלך השבועיים לאחר מכן, תוך התעלמות מההחלטה, המשיך הצוות של יענק'לה סלומון בהכנות למסע וארגן (בסיוע השלטונות) את הסעתם ברכבות של  אלפי יהודים מכל רחבי רומניה, בעיצומו של חורף קשה ומושלג, לנמל הבולגרי בורגס – הנמל שנבחר כנמל המוצא לאחר שהרומנים דרשו במפתיע שעליית הנוסעים לאוניות תתבצע בבולגריה. ההתפתחויות הללו בשטח – למעשה ביטוי למרד לא מוצהר בהנהגה הלאומית – יצרו לחץ אדיר "מלמטה" שאילץ את בן-גוריון והנהלת הסוכנות לסגת מהתנגדותם להפלגה.

בנמל בורגס הצטרפו למעפילים מרומניה גם 420 מעפילים צעירים מבולגריה – "הסנונית הראשונה" בעלייה ההמונית של יהדות בולגריה שרוב רובה עלה תוך כדי מלחמת העצמאות (40,000 עד לאמצע 1949).  עם למעלה מ- 15,000 מעפילים על סיפונן (כ-2,000 יותר מהמתוכנן) הפליגו הספינות מהנמל ב-26 בדצמבר. על המעפילים באוניות נמנו 1,700 ילדים מתחת לגיל חמש ו-4,000 מתחת לגיל 17. במהלך ההפלגה נולדו 6 תינוקות.

השמות המבצעיים שקיבלו היו 'עצמאות' ל'פאן קרסנט' ו'קיבוץ גלויות' ל'פאן יורק'. 'קיבוץ גלויות' הייתה אוניית הפיקוד עליה הפליג יוסי הראל. המלווים על 'עצמאות' היו ברצ'יק מגן (מפקד), מיכה פרי, מאיר אברהם, אליעזר ערמון, גרישה שנקמן (מבכירי המוסד לעליה ב'), בצלאל פלדמן, יצחק - "אייק" - ארן (שהחליף את רב החובל האיטלקי לאחר הגעת האוניה לפמגוסטה), אברהם פרטקין, וה'גדעונים' גד ליפשיץ וחיים גולדיס (שהיה גם 'גדעוני' בהפלגת 'ברכה פולד' נהרג במלחמת העצמאות ליד חולדה בעת ששימש כקצין קשר של השיירות לירושלים הנצורה). לצוות האונייה הצטרפו המתנדבים האמריקנים אבי ליבני, צ'רלי וייס, ויוג'ין אלכסנדר. המלווים על 'קיבוץ גלויות' היו ניסן לוויתן (מפקד), זלמן פרח, גדע שוחט, עקיבא אופנבך, וה'גדעוני' ראובן "פופכן" אורן. לצוות האונייה הצטרפו המתנדבים מצפון אמריקה וילי רוסטוקר, ארווין וינגרטן, דוד לוונטל ודני מלובסקי. 

לאור החשש שעימות אלים בין המעפילים לבריטים בארץ יגרור סיבוכים מדיניים שיפגעו בהישג הטרי של החלטת הכ"ט בנובמבר, החליטה ההנהגה הלאומית להגיע להבנה עם הבריטים לפיה האוניות תפלגנה לקפריסין במקום לארץ. אהוד אבריאל, מבכירי ה'הגנה' ובעל קשרים עם אנשי המודיעין הבריטי עוד מימי מלה"ע, העביר לבריטים את המסר. בהתאם, ולאחר שהאוניות עברו את מיצרי הדרדנלים, הושג הסכם עם הבריטים לפיו המעפילים ירדו ללא התנגדות בקפריסין ויועברו שם למחנות המעצר, הבריטים לא יחרימו את האוניות או יעצרו את הצוותים, ויאפשרו לרבי החובלים, גד הילב ו"אייק" ארן, ולצוות מצומצם לתחזק את האוניות, שתשארנה במעצר בקפריסין. ב-31 בדצמבר אחה"צ עלו הבריטים על האוניות, לא חמושים עפ"י ההסכם, ונטלו עליהן את הפיקוד. האוניות הגיעו למחרת לקפריסין.

לאחזקת האוניות במצב כשיר לשייט בזמן מעצרן בקפריסין סייע סוכן האוניות היווני המקומי פרודרומוס פפהווסיליו, שהפך לדמות אגדית בשל פעולותיו למען העצורים במחנות (לימים  נהיה סוכן 'צים' בקפריסין וראש אגודת הידידות ישראל-קפריסין). לאחר הקמת המדינה, ביולי 1948, הועברו ארצה בשתי האוניות רוב משוחררי המחנות בקפריסין, כ-30,000 במספר. שמה שם ה'פאן יורק' הוסב ל'קוממיות'. האוניות המשיכו להביא עשרות אלפי עולים בגל העלייה ההמונית מנמלים באיטליה, צרפת ויוגוסלביה [הערת מערכת].

[כתב: צבי בן-צור]

---

רב חובל ה'פאן יורק' גד הילב מספר

יעקב סלומון: ארגון "הפאנים"

מפקד ה'פאן קרסנט' - 'עצמאות' דב מגן (ברצ'יק) מספר

מפקד הפלגת "הפאנים" יוסי הראל מספר

סיפורו של שלום איתן  - מעפיל ב'פאן יורק'

מאירקה אברהם: סיפור רכבת מעפילי ה'פאנים'

חיים סנש מספר על ה'פאן קרסנט'

ה'גדעוני' ראובן "פופכן"  אורן מספר (בין היתר) על ההפלגה

פיני אשוח מספר על החבלה הבריטית באוניה 'עצמאות' [הערת מערכת]

סיפור מעצרן של "הפאנים" בקפריסין וחלקן בהבאת משוחררי המחנות לארץ

"קפיטן סטיב" מספר

אברהם זכאי מספר (בין היתר) על פעילות הסבת ה'פאן קרסנט' בוונציה למשימתה כאוניית העפלה
עדותו של אפרים שילה על ארגון הפלגת 'כנסת ישראל' ו"הפאנים"
חבר ה'הגנה' ברומניה אליעזר ליף (ליפניצקי) מעיד על אירגון המעפילים לקראת ההפלגה
הכשרת צוות מדריכים וסדרנים ברומניה מקרב מעפילי האוניות

---

יוסי הראל, מפקדן של 'כנסת ישראל', 'יציאת אירופה תש"ז', ו"הפאנים"  


המעפילים מוסעים ברכבות משא לנמל המוצא, דצמבר 1947


האוניות-אחיות עוגנות בנמל קונסטנצה, שם הושלמו ההכנות להפלגתן


במהלך עבודות ההכנה של הספינות בנמל קונסטנצה

למעלה מ- 7,500 דרגשי עץ (40x180) מורכבים בבטן כל אוניה לשמש מיטות למעפילים


המעפילים עולים לאוניות


אונית המעפילים 'עצמאות'


מברק מב.ג. לאוניות עם הוראה להענות בחיוב אם תגיע
 הצעה בריטית להפליג ישירות לקפריסין


מברק בריטי מהארץ לאוניות הצי העוקבות אחרי הפאנים
מדווח על נכונות ההנהגה להתפשר על קפריסין;
לא ברור אם המידע הוא ע"ס מקורות המודיעין הבריטי או
המסר שהבריטים קיבלו מההנהגה [הערת מערכת]