'יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס 1947' נחשבת ל"אונית הדגל" של מפעל ההעפלה בזכות סיפור הפלגת מעפיליה, שהוא המפורסם ורב התהודה מכל סיפורי ההעפלה ולדעת רבים גם הכי דרמטי שבהם. האונייה – אוניית שייט נהרות ואגמים בשם President Warfield – נרכשה באמצעות חברת קש בנוב' 1946 בארה"ב ע"י שלוחת המוסד לעליה ב' שם שבראשה עמד זאב שינד ("דני"). היא צוותה בארה"ב בצוות מתנדבים, רובם יהודים, הוכשרה בנמל בולטימור להפלגה והגיעה למרסיי, צרפת, באמצע אפריל. עבודות הכנתה למשימת העפלה לקחו קרוב ל-3 חודשים והתבצעו בנמלים לה ספציה, איטליה, ופורט-דה-בוק, צרפת, בניצוחו של אברהם זכאי. במקביל, התקבל אישור ממשלת צרפת למעברם דרך צרפת של אלפי פליטים ממחנות עקורים במרכז אירופה, כביכול לשם המשך דרכם לדר' אמריקה. המוסד לעליה ב' החליט בשלב זה לייעד את האונייה עבורם והפליטים הועברו לדר' צרפת. צוות המוסד בדר' צרפת, בראשותו של שמריה צמרת, קלט את הפליטים במחנות מעבר באזור מרסיי וטיפל בהעברתם מהמחנות לאונייה ערב ההפלגה.

המעפילים: 4,554 פליטים שרובם הגדול הגיעו ממחנות עקורים בגרמניה ואוסטריה, לאחר שהתקבל אישור מיוחד ממשלת צרפת למעברם דרך צרפת, כביכול ע"מ שימשיכו ממנה הלאה לקולומביה שבדר' אמריקה (לקבלת האישור עזר רבות הכומר המומר וחסיד אומות העולם אלכסנדר גלסברג). הפליטים הועברו ברכבות במהלך מאי - יוני ממחנות העקורים למחנות מעבר באזור מרסיי. הם ייצגו חתך כללי של האוכלוסייה היהודית במחנות העקורים – צעירים, מבוגרים וזקנים: 1,282 נשים, 1,600 גברים, 1,017 בני נוער ו-655 ילדים; לחברי תנועות נוער היה ייצוג גדול (ביניהם הייתה קבוצה של כמה עשרות מצפ' אפריקה).  

המלווים: מפקד האונייה היה יוסי הראל; המלווים הנוספים היו מיכה פרי, צבי ("מירי") כצנלסון, סימה שמוקלר וה'גדעונים' עזריאל ענב ומקס כהן.

צוות האונייה: רב-החובל היה הארצישראלי איש הפלי"ם לשעבר יצחק ("אייק") אהרונוביץ. יתר אנשי הצוות היו מתנדבים מאמריקה, רובם הגדול יהודים (מח"ל בהעפלה). יוצא דופן בין אנשי הצוות היה מתנדב איש דת נוצרי בשם ג'ון גראואל (Rev. John S. Grauel).

במבצע בריחה דרמטי ומורט עצבים ב-11 ביולי 1947 התחמקה האוניה מנמל סט שבצרפת (הצורך להתחמק מהנמל נבע מהחלטה שקיבלה ערב ההפלגה ממשלת צרפת, בעקבות לחץ בריטי כבד, לאסור את הפלגת האונייה). האוניה עשתה את דרכה לארץ תוך מעקב צמוד ומסיבי של הצי הבריטי. בעימות חריף עם הבריטים מול חופי הארץ ב-18 ביולי נהרגו איש צוות מתנדב אמריקאי ושני מעפילים – וויליאם "ביל" ברנשטיין, צבי יעקובוביץ ומרדכי בומשטיין ז"ל. עשרות רבות נפצעו. באותה עת שהו בארץ חברי ועדת אונסקו"פ ושניים מהם הסכימו להגיע לנמל חיפה ולהתרשם ישירות מהמחזה של האוניה החבוטה והמעפילים הרצוצים המורדים ממנה ומובלים לאוניות גירוש [הערת מערכת]. חלק מהמלווים ואנשי הצוות, וביניהם יוסי הראל ואייק, הסתתרו בסליק ע"ג האוניה ממנו חולצו לאחר זמן קצר. הם לא ידעו שמעפילי האוניה אינם עתידים להיות מגורשים למחנות המעצר בקפריסין כפי שהבריטים נהגו עד כה עם המעפילים שתפסו. בתגובה לגירוש המעפילים ניסה הפלמ"ח לפוצץ בליל 20 ביולי שני מתקני מכ"ם בריטיים על הר הכרמל. הפעולה השיגה את יעדיה באופן חלקי ובמהלכה נפצע, נשבה ולמחרת נפטר לוחם הפלמ"ח אליעזר ארקין ז"ל.

הבריטים שינו בחשאי את מדיניות הגירוש שלהם והחליטו על החזרת המעפילים לארץ מוצא ההפלגה במקום לגרשם למחנות המעצר בקפריסין. בהתאם, המעפילים הועלו על שלש אוניות גירוש שהפליגו לצרפת. שם, מול נמל פורט-דה-בוק, התפתחה דרמה שהסעירה את דעת הקהל העולמית. המעפילים, ובראשם נציגם הכריזמטי מרדכי רוזמן, סירבו בתוקף לרדת מהאוניות (הצרפתים הסכימו לקלוט אותם רק אם ירדו מרצונם) והמשיכו לשהות עליהן בתנאים קשים ביותר של חום יולי-אוגוסט קיצוני, צפיפות איומה, תנאי תברואה לקויים ומלחמה פסיכולוגית מצד הבריטים. פעילי 'המוסד לעליה ב' במקום (בהם קבוצת אנשי פלי"ם תחת פיקודו של ניסן לויתן), בניצוחם של בכירי 'המוסד' שמריה צמרת, אבי שוורץ וזאב "וניה" הדרי, פעלו בשמירת קשר עם המעפילים, אספקתם במזון ותרופות ובעידודם להמשכת מאבקם. בין היתר גם סייעו לרות גרובר, עיתונאית וסופרת אמריקאית יהודיה שהייתה מהמובילים בסיקור והפצת סיפור הפרשה בעולם, ולעיתונאים נוספים בעבודתם המקצועית. איש 'המוסד' העיתונאי בעל האזרחות הבריטית משה "מויש" פרלמן (לימים דובר צה"ל במלחמת העצמאות והממונה על לשכת העיתונות הממשלתית) תרם לסיקור התקשורתי כדובר 'המוסד' בפרשה.

לאחר למעלה משלשה שבועות התייאשו הבריטים מהמצב, הפנו את אוניות הגירוש לאזור הכיבוש הבריטי של גרמניה, ושם עצרו את המעפילים בשני מחנות באזור המבורג. החזרת ניצולי שואה בכוח לאדמת גרמניה השלימה את התבוסה הבריטית המוחלטת בעיני דעת הקהל הבינלאומית. הבריטים למדו לקח מהפרשה ונטשו מיד את כוונתם לגרש מעפילים חזרה לארץ מוצא הפלגתם – מעפילי הספינות העוקבות גורשו "כרגיל" למחנות בקפריסין. סיפור התלאות של מעפילי אקסודוס סייע גם למזעור הנזק התדמיתי שנגרם ליישוב בארץ עקב פרשה אומללה שהתפתחה במקביל – תליית שני הסרג'נטים הבריטים ע"י האצ"ל (גופות הסרג'נטים התגלו ב-31 ביולי, היום בו הגיעו המעפילים לנמל פורט דה-בוק).

פרשת אקסודוס העצימה את הקשר והרגשת שותפות הגורל בין היישוב בארץ והפליטים במחנות העקורים באירופה, והמחישה לעולם את הקשר בין פיתרון בעיית הפליטים באירופה למאבק הציוני למען עלייה חופשית. הפרסום הרב והאוהד לו זכתה הגבירה את נכונות היהודים בעולם, בדגש על יהודי צפ' אמריקה ודר' אפריקה, לתרום כסף למען המאבק ו/או להתנדב במלחמת העצמאות (תופעת המח"ל). למיתוס רוֹוֵחַ לפיו הפרשה הביאה את ועדת אונסקו"פ למסקנותיה אין בסיס עובדתי והיסטוריונים שחקרו ספציפית את הנושא תמימי דעים שהוא שגוי [הערת מערכת]; יחד עם זאת ישנה הסכמה רחבה שמפעל ההעפלה בכללותו  – סמל התנועה הציונית למאבקה הנחוש למען עלייה חופשית – תרם משמעותית להצלחת המאבק המדיני (שהגיע לשיאו עם החלטת הכ"ט בנובמבר אך חודשים ספורים בלבד אחרי הפרשה), כאשר שתי פרשות העפלה מרכזיות – פרשת לה ספציה ופרשת אקסודוס – תורמות הרבה יותר מכל מבצע העפלה זה או אחר להשפעה המצטברת של המפעל. הביטוי להשפעת המפעל בדו"ח הוועדה הוא ציון ההתנגשות בין הבריטים לתנועה הציונית בנושא הזכות לעלייה חופשית (בציון ההעפלה כמסמלת התנגשות זאת) בתור סיבה מרכזית לכישלון המנדט והצורך להחליפו בחלוקה – פיתרון פרגמאטי שיאפשר עלייה מבלי לפגוע בזכויות הלאומיות של הערבים (הקש כאן לסיכום תרומת מפעל ההעפלה להצלחת המאבק לעצמאות ישראל).

[כתב: צבי בן-צור]

---

סיפורו של המעפיל נח קליגר

סיפורו של רב-החובל "אייק" אהרונוביץ'

דו"ח המפקד, מאת מפקד האוניה יוסי הראל

ציוני הדרך הראשיים בסיפורה של 'אקסודוס 1947'

מיכה פרי מעיד על פרשת מטען החבלה באונית הגירוש

ניסן לויתן – מפקד אנשי הפלי"ם בדר' צרפת – מספר [ראה גם קישור לראיון קולי עם ניסן לויתן בהמשך דף זה]

ביל ברנשטיין ז"ל, המתנדב האמריקאי מצוות האוניה שנהרג בקרב ההשתלטות

דו"ח מחדר הקשר, מאת ה'גדעוני' עזריאל ענב [הערת מערכת]

אורי גורן: ההכנות להפלגת 'יציאת אירופה' [הערת מערכת]

אלכסנדר גלסברג – הכומר המומר שפעל למען בני עמו בשואה ובתקומה

סיפור המתנדב איש הדת הנוצרי ג'ון גראואל, מאת ג'רי קלינגר (כתבה באנגלית)

היומן שכתב אבנר גלעד ("סקנדי") ע"ג אונית הגירוש 'ראנימיד-פארק' בפורט-דה-בוק

המעפיל אשר בר ניר מספר על 'יציאת אירופה'

סיפורו של לני שקלר, מתנדב מארה"ב איש צוות האוניה

סיפורו של רופא הצלב האדום ד"ר דורה שהצטרף לאחת מאוניות הגירוש [הערת מערכת]

נסיון החבלה באונית הגירוש: מי נתן את ההוראה ומי כתב את הפתק [הערת מערכת]

על רכישת האונייה ע"י ראש השלוחה של המוסד לעליה ב' בארה"ב זאב שינד ויד ימינו ג'ו בוקסנבאום
ראיון עם ניסן לויתן – מפקד אנשי הפלי"ם בדר' צרפת בזמן פרשת 'אקסודוס' – ובמרכזו הארועים בפורט-דה-בוק
דברי המעפיל צבי תירוש (הרשל ויינברג) בערב '60 שנה למסע האקסודוס' בבית הפלמ"ח [הערת מערכת]
סיפורו של חגי גרי שהיה מעפיל בן 12 ב'אקסודוס'
אברהם זכאי מספר (בין היתר) על הסבת האוניה באיטליה וצרפת למשימתה כאוניית העפלה
מיכה פרי: פרשת מטען החבלה באונית הגירוש (עפ"י נמרוד אשל) [הערת מערכת]
אקסודוס עד יציאתה מצרפת – רישומי המוסד לעליה ב'
אקסודוס מחיפה להמבורג – רישומי המוסד לעליה ב'
אייק מבקר את הספר והסרט 'אקסודוס' על חוסר הקשר בינם לבין הסיפור האמיתי של האוניה (קטע וידאו קצר) [הערת מערכת]
סיפורה של 'יציאת אירופה - אקסודוס' מאת מתיה קם
יעקב וימן מספר את סיפורה של אמו כרמלה וימן ז"ל, מעפילה באוניה ומתנדבת כעוזרת לרופא הצלב האדום
אורי גורן מספר על השתתפותו בסרט התעודי הצרפתי החדש על ה'אקסודוס' ב- 2007
סיפורו של בן עמי פיש על המתנדב ב'אקסודוס' נתן נדלר
אקסודוס – פרק מספרו של אורי גורן "משני צדי הקריפטו" [הערת מערכת]
פניית הישוב היהודי ופניית הבריטים למעפילי ה'אקסודוס'
סיפורו של פרנק לוין, מתנדב מארה"ב איש צוות האוניה
סיפורו של אבי ליבני, מתנדב מארה"ב איש צוות האוניה
עדותו של משה נבט (נובופרוצקי) – שליח עלייה מטעם תנועת 'דרור' – על האירועים בפורט דה בוק

---

היישוב עוקב אחר מסע האוניה לעבר חופי הארץ


על סיפון 'אקסודוס', בתום הקרב


מעפילי 'אקסודוס' מורדים מהאוניה החבוטה בנמל חיפה


מעפילים פצועים מפונים מהאוניה בנמל חיפה

  יוסי הראל, מפקדן של 'כנסת ישראל', 'אקסודוס 1947' ו"הפאנים"


'"אייק" אהרונוביץ' - רב החובל המיתולוגי של ה'אקסודוס'
(מימינו ג'ק ג'ונסון, אמריקאי מצוות האוניה; התמונה צולמה בעת מפגש בין השניים בפבר. 2007)

מיכה פרי, ממלווי הפלי"ם על ה'אקסודוס'; לדעת פרופ' אביבה חלמיש -- מחברת הספר "אקסודוס- הסיפור האמיתי" -- "הגיבור הארץ-ישראלי מספר אחד בפרשת 'אקסודוס' הוא מיכה פרי ז"ל, שהיה אחראי על הקשר עם המעפילים מצרפת לחיפה, הכין אותם לקרב עם הבריטים ופיקד על אחת מגזרותיו. לאחר מכן, עם צבי כצנלסון וסימה שמוקלר, ליווה את המעפילים לכל אורך הדרך – מחיפה לצרפת, ומשם, לאחר עמידה הירואית במשך שלושה שבועות, לגרמניה."

פורט דה בוק, יולי 1947: אנשי הפלי"ם מסייעים למעפילים על אוניות הגירוש ובמאבק על דעת הקהל הבינ"ל.
בתמונה משמאל: נחום הלל, מרגה גורן (בבגדי אחות), העיתונאית האמריקאית היהודיה רות גרובר,
אלפרד מילר (נציג מהמוסד) ויאיר ברקר.




פורט דה בוק, יולי 1947: "נישט ארופגיין" ("לא לרדת") משדר המגפון במסר עידוד למעפילים
על אוניות הגירוש מסירות שהופעלו ע"י צוות הפלי"ם באזור


מעפילי ה'אקסודוס' נעצרו תחילה במחנות פופנדורף ואמסטאו שבקירבת המבורג, באזור
הכיבוש הבריטי של גרמניה. בנובמבר 47 הם עברו בהסכמה לשני מחנות עקורים במזרח פרוסיה.
בתמונה: מחנה פפנדורף


מעפילים צעירים מה'אקסודוס', מאחורי גדרות במחנה בגרמניה אליו גורשו, שוב מפגינים רוח התנגדות


'אקסודוס' "נחה" בנמל חיפה כחלק מ"צי הצללים", עם 'הגנה' ו'ווג'ווד' משני צידיה.


בכייה לדורות: 'אקסודוס' עולה באש, נמל חיפה אוגוסט 1952.
הרעיונות להפכה למוזיאון נגוזו עם הלהבות


'אקסודוס 1947' במרכז הבול מ-1997 לציון מפעל ההעפלה, 1934-1948.



ה'אקסודוס' מוזכרת פעם בודדת בדו"ח של וועדת אונסקו"פ; מההקשר משתמע שעקב עיתוי הגעתה סייעה פרשת האוניה להמחיש לחברי הוועדה את מפעל ההעפלה בכללותו כביטוי לקרע העמוק בין הסוכנות היהודית ושלטונות המנדט בנושא העלייה החופשית. כתוצאה מקרע זה הוועדה לא רואה כמעשית את דרישת המנדט לשת"פ בין הסוכנות והשלטונות בנוגע לאינטרסים של היישוב היהודי. במילים אחרות: מפעל ההעפלה – סמל ההתעקשות חסרת הפשרות של התנועה הציונית על הזכות לעלייה חופשית – הוא סיבה מרכזית לאי תפקודו של המנדט והצורך למצוא פתרון אחר לקונפליקט הלאומי שהתפתח בא"י (כידוע, הפתרון האחר עליו המליצה הוועדה היה תוכנית החלוקה).