פרשת אלטלנה       

חזור לדף הבית> מפעל הרכש וצי אוניותיו

אניות הרכש


"פרשת אלטלנה" – הפרשה שהתפתחה סביב הגעתה לארץ של אונית הנשק והעולים/לוחמים של האצ"ל 'אלטלנה' ביוני 1948 הסעירה את הציבור בארץ והפולמוס סביבה לא פסק עד עצם היום הזה.

לאחר מלה"ע החליטה הנהגת האצ"ל/בית"ר לא לעסוק בהעלאת מעפילים, להסתפק במעורבות בפעילות 'הבריחה' ולהשאיר את מלאכת ההעפלה בידי 'המוסד לעליה ב', תוך הסכמים בין הצדדים על מכסות למעפילים מהתנועה הרביזיוניסטית. התסכול שההחלטה יצרה בקרב אנשי התנועה הרביזיוניסטית בארה"ב הניע אותם תחילה לארגן את הפלגת המעפילים בספינה 'בן הכט' ובהמשך, בתחילת 1947, לקבל החלטה שתואמה עם האצ"ל על העלאתם של לוחמים על נשקם. בהתאם להחלטה, רכש ביוני 1947 'הועד העברי לשחרור לאומי' בארה"ב, הזרוע הפוליטית של האצ"ל בארה"ב בראשותו של הלל קוק (המוכר בכינוי "פיטר ברגסון"), נחתת גדולה מעודפי המלחמה של הצי האמריקני ואייש אותה בצוות שרובו היה יהודי. מטעמי נוחות נרשמה האונייה בפנמה בשם 'אלטלנה' (שמו הספרותי של ז. ז'בוטינסקי). האונייה הועסקה בפעילות מסחרית רגילה בשל עיכובים בגיוס הלוחמים באירופה וקבלת נשק מידי הממשל הצרפתי (באותה תקופה פעלו משרדי הממשלה בצרפת באופן עצמאי למדי אחד מהשני, כאשר כל משרד מרשה לעצמו להוביל מדיניות משלו. המפלגה הסוציאליסטית – שותפה ראשית בממשלות שקמו ונפלו בתדירות גבוהה, ועם מספר אישים יהודים, ליאון בלום בראשם, בעמדות השפעה מרכזיות בממשל – סייעה רבות ל'הגנה'/צה"ל במפעלי ההעפלה והרכש, בפרט באמצעות שליטתה במשרד הפנים ודרכו במשטרה ובמכס. משרד החוץ לעומת זאת, בראשו עמד ז'ורז' בידו שהיה מנהיג מפלגת הימין הנוצרית דמוקרטית MRP, העדיף לשתף פעולה עם הרביזיוניסטים ואף דאג שיסופק להם נשק, יתכן כנקמה על העלבון שבידו ספג מידי ה'הגנה' בפרשת 'אקסודוס' כידוע האונייה נמלטה בחשאי מצרפת לנוכח החלטת ממשלה, בהובלת בידו, שאסרה את הפלגתה). כוונת האצ"ל להביא את האונייה לארץ לא הוסתרה מה'הגנה' והנהגת היישוב המאורגן, ולמעשה אף התנהלו מגעים בין הצדדים לגבי שת"פ אפשרי בנוגע לאונייה/מטענה. אך המגעים האלו לא נשאו פרי, בין היתר מאחר שמערכת הרכש של צה"ל הגיעה למסקנה שהאונייה כבר לא עומדת בתנאי החשאיות המתבקשים ממבצע הרכש אותו הייתה אמורה לבצע.

יציאת האונייה מצרפת ב-11 ביוני 1948, נושאת נשק רב ו-940 עולים, והגעתה לקרבת הארץ שבוע לאחר מכן, היו אירועים לא מוזמנים/רצויים מבחינת הממשלה שנעשו באופן ובעיתוי שהכתיבו הרביזיוניסטים: הפלגה שלא במסגרת מערכת הרכש של צה"ל ולא מתואמת איתה (ולהפתעתו של מנחם בגין, מפקד האצ"ל, אף לא איתו...), שילוב בעייתי של נשק ועולים, והגעה בעת ההפוגה הראשונה תוך סיכון לחשיפת ישראל כמפרה בגלוי את אמברגו הנשק שהטיל האו"ם. האירועים האלו גם סתרו התחייבות מפורשת של האצ"ל שניתנה רק פחות מ-3 שבועות קודם לכן (בהסכם מה-1 ביוני עם הממשלה על שילובו בצה"ל) לפיה הנשק והציוד המלחמתי של הארגון יימסרו לרשות הצבא ופעולות רכש עצמאיות של הארגון תיפסקנה. אך משום שהאונייה התקרבה לארץ עם מטען רצוי מבחינת המאמץ המלחמתי, התנהלו מגעים בהולים בין הממשלה לאצ״ל במסגרתם הוסכם שהאונייה תפרוק את מטענה בחשאי בחוף כפר ויתקין (החשאיות נדרשה ע"מ להתחמק מגילוי ע"י משקיפי האו"ם; בהיותה נחתת, האונייה לא נזקקה לשרותי הפריקה של נמל ת"א).

הורדת העולים מהאונייה לחוף החלה בערב ה-20 ביוני והסתיימה תוך מספר שעות. לגבי הנשק, שפריקתו ע"י האצ"ל החלה והוא הלך ונערם על החוף, נמשכו חילוקי דעות קשים: הממשלה עמדה בתוקף על כך שהוא יימסר בשלמותו לרשות צה"ל, עפ"י ההסכם מה-1 ביוני, בשם עיקרון הממלכתיות והתפיסה שהאחריות להקצאת משאבי הלחימה לכוחות הלוחמים היא בלעדית של צה"ל, ועפ"י חוק (לפי 'פקודת צבא-הגנה לישראל – פקודה המקימה צבא-הגנה למדינת ישראל', על פיה הוקם צה"ל ב-1 ביוני, סעיף 4, נאסר להקים או לקיים כל כוח מזוין מחוץ לצבא-הגנה לישראל). האצ"ל מצדו דרש שהנשק יאוחסן במחסניו ויוקצה בחלקו לאנשיו. המשא ומתן התנהל תחת לחץ זמן, תוך אי הבנות, חשדנות רבה והיעדר אמון הדדי. חילוקי דעות בצמרת האצ"ל גרמו לזיגזוג מצד הארגון במו"מ והקשו על השגת סיכומים [הערת מערכת]. ההבנה היחידה ששני הצדדים מסכימים שהושגה הייתה להקצות 20% מהנשק לגזרת י-ם, אך גם לגביה נשארה פתוחה השאלה האם הנשק יחולק בין כלל הכוחות הפועלים בגזרה, בהתאם לשיקול הדעת של צה"ל, או יימסר בלעדית ללוחמי 'הגדוד הירושלמי' של האצ"ל (מעמדה המשפטי המיוחד של ירושלים אותו זמן נוצל ע"י האצ"ל ע"מ להמשיך ולהפעיל בה את 'הגדוד הירושלמי' שלו במתכונת מיליציה צבאית חוץ-צה"לית, שפורקה רק לקראת סוף ספטמבר). על רקע הסירוב של האצ"ל לדרישה הבסיסית של הממשלה שכל הנשק יועבר תחילה למשמרת צה"ל, קיבלה חטיבת 'אלכסנדרוני' הוראה לכתר את החוף ולהחרים את ציוד האונייה. למנחם בגין, מפקד האצ"ל שעלה לאונייה, ניתן אולטימטום קצר למסירתה לרשות הצבא. על רקע אי-היענותו של האצ"ל לאולטימטום וניסיון מצד אנשיו, שערקו מצה"ל, להגיע לאזור החוף ולהעביר נשק שנפרק לרשותם, פרצו באזור חילופי-אש בהם מצאו את מותם שני חיילי צה"ל ושישה אנשי אצ"ל.

בשלב זה, ב-21 ביוני בערב, נמלטה 'אלטלנה' אל לב ים והפליגה לתל אביב מתוך ציפייה שתומכי האצ"ל הרבים יחסית בת"א יאלצו את הממשלה להגיע לפשרה. על סיפונה היו כ-100 אנשי אצ"ל, ביניהם מנחם בגין, רוב רובם חיילי צה"ל שערקו מיחידותיהם ועלו על האונייה בחוף ויתקין. במהלך הפלגתה לת"א התנהלו חילופי אש בינה לבין אוניות 'השירות הימי' (חיל הים) שנצטוו ליירט אותה, אך נכשלו במשימה. באזור החוף של ת"א רוכזו כוחות יבשה של צה"ל. מולם עמדו אנשי אצ"ל רבים, שערקו מבסיסיהם והגיעו למקום ע"מ לסייע בפריקת הנשק והעברתו לידיהם. על החוף בת"א פרצו קרבות נוספים בין אנשי צה"ל לאצ"ל, על רקע ניסיונות מצד האחרונים לפרוק נשק מהאונייה ולהתקיף את מטה הפלמ"ח ששכן במלון 'ריץ' הסמוך (עם הפיכת ארגון ה'הגנה' לצה"ל, הפך אוטומטית גם הפלמ"ח לחלק אינטגראלי מצה"ל; מבחינה ארגונית, מטה הפלמ"ח, שאליו היו כפופים שלשת החטיבות שצה"ל "ירש" מהפלמ"ח: 'יפתח', 'הראל' ו'הנגב', המשיך להתקיים בתוך צה"ל עד לפרוקו בנוב' 1948) [הערת מערכת]. בן-גוריון, מגובה בהחלטת ממשלה, הנחה את כוחות הביטחון בת"א להפעיל כל כוח נדרש ע"מ להביא את הפרשה לסיום מהיר אם האצ"ל לא ייכנע מיד. הצעד שהביא למפנה בפרשה, ולכניעת אנשי האצ"ל תוך זמן קצר אחריו, היה ירי מספר פגזים לעבר האונייה, בסביבות שעה 4 אחה"צ של ה-22 ביוני, מתותח שדה 65 מ"מ ("נפוליאונצ'יק"). אחד הפגזים פגע באונייה, הצית בה שריפה ואילץ את נטישתה מחשש להתפוצצות חומרי הנפץ שבמחסניה. המשך ירי מהחוף על אנשי אצ"ל הנמלטים מהאונייה הבוערת הוא מהנושאים היותר כאובים ושנויים במחלוקת של הפרשה; עד היום ישנם חוגי ימין המאשימים את מפקדי צה"ל במקום שעודדו אותו, למרות שהעדויות מצביעות על כך שהאחרונים, ובראשם יצחק רבין, דווקא פעלו להפסקתו.

בחילופי האש באזור ת"א נהרגו חייל צה"ל [הערת מערכת] ועשרה חברי אצ"ל. סך ההרוגים בפרשה: 3 חיילי צה"ל ו-16 אנשי אצ"ל. לוחמי אצ"ל העידו שבגין פקד בשלב מסוים על אנשיו לנצור אש ע"מ למנוע התפשטות העימותים. בעקבות האירועים החמורים סביב האונייה נעצרו יותר מ- 200 לוחמי אצ"ל (האחרונים שבהם שוחררו לקראת סוף אוגוסט) ולוחמי האצ"ל פוזרו ביחידות צה"ל השונות. כשנה לאחר האירועים נגררה שלדת 'אלטלנה' ששרדה למרחק של כ-20 ק"מ מהחוף והוטבעה.

על הצד החיובי בפרשה יש לציין שחלק גדול מהנשק שהאונייה הביאה מצא את דרכו לצה"ל, עיקרון הממלכתיות בנוגע לכוחות הביטחון קיבל ביסוס חד משמעי (קרי המדינה לא תקבל קיומן של מיליציות חמושות), לא התפתחו עימותים נרחבים, וההכרעה המהירה וההחלטית אפשרה לממשלה ולצה"ל לשוב ולהתרכז מיד באתגרים הביטחוניים, החברתיים והמדיניים הסבוכים שעמדו אז על הפרק.

[כתב: צבי בן-צור]


א-16
אלי ורשבסקי מעיד על מעורבות
 'אילת' א-16 בפרשת 'אלטלנה'
עדות פיני וזה
הארועים בחוף ת"א עפ"י פנחס וַזֶה - ראש יחידת הרכש של ה'הגנה'/צה"ל
אלטלנה
כתבת מחקר:
'אלטלנה' בהיבט של אוניית נשק ועולים
אנדרטה בתל אביב לזכר אלטלנה
"פרשת אלטלנה"
מאמר מפרסומי האגודה היהודית-אמריקאית
 לשימור ההיסטוריה

פרוטוקול ישיבת הממשלה הזמנית בנושא הפרשה מיום ה- 22 ביוני 1948

פרוטוקול ישיבת הממשלה הזמנית בנושא הפרשה מיום ה- 23 ביוני 1948

אלטלנה - תחקיר הקשר, מאת: גבי שריג [מפרסומי העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב]




אלטלנה עולה באש בחוף תל אביב
'אלטלנה' עולה באש בחוף ת"א

הסכם מיזוג אצ''ל לתוך צה''ל
חוזר שנשלח ליחידות צה"ל בעקבות חתימתו של מ. בגין
 מפקד האצ"ל ב-1 ביוני על הסכם ההתפרקות של הארגון.
פרשת 'אלטלנה' החלה עוד בטרם יבשה הדיו על חתימתו...
["הלל" ישראל גלילי, ראש המפקדה הארצית]


עדות פיניק וזה
פנחס "פיניק" וזה ראש יחידת הרכש ב'הגנה'/צה"ל מעיד
 על המשא ומתן עם האצ"ל בנושא אחסון הנשק והשמירה עליו
["גידי" עמיחי פאגלין, קצין המבצעים של האצ"ל]


האולטימטום שניתן לבגין
האולטימאטום שהעביר מח"ט אלכסנדרוני דן אבן (אפשטיין) לבגין בחוף כפר ויתקין

נשק לצה''ל מאלטלנה
 פרוט הנשק מ'אלטלנה' שהגיע לידי צה"ל
הערה: לגרסת האצ"ל על כמויות הנשק יש להתייחס בספקנות מכיוון שלארגון היה
 אינטרס להציג תמונה של כמות גדולה של נשק ותחמושת שאבדו כביכול בחוף ת"א;
חיפושים שנערכו לאחר סיום הפרשה באונייה ובסביבתה לא תומכים בגרסת האצ"ל  

 [מקור: הספר 'המשימה: רכש' מאת פנחס וזה]


עדות ביני תלם
עדותו של בנימין "ביני" תלם, לימים מפקד חה"י, על הניסיון של ה'ווג'ווד' ק-18 ליירט את ה'אלטלנה'
[שמו של התותחן שנפצע הוא בנימין זוננברג ז"ל]


מעריב מדווח על אלטלנה

אלטלנה - פינוי
פינוי 'אלטלנה' בחוף ת"א, צילום: רוברט קאפא



אולטימטום בירושלים
למד את הלקח: בניגוד לאולטימטומים שדחה בפרשת אלטלנה, האצ"ל קיבל
את האולטימטום שנמסר לו בספט' 20, 1948 לפירוק כוחו בגזרת ירושלים


חטיבת אלכסנדרוני מתייסרת
לוחם 'אלכסנדרוני' מבטא את הרגשת לוחמי החטיבה בעקבות הארועים הקשים בכפר ויתקין

באתר מפורסמים סיפורים אישיים רבים; אין למערכת האתר אפשרות לאמת את כל פרטיהם ולכן הכתוב בהם באחריות בלעדית של כותביהם.

Copyright© 2006 - 2024: Articles/stories/presentations/pictures - respective authors and/or copyright holders; Website design & code (html/php/xml/javascript) - Tzvi Ben-tzur; All rights reserved.