הספינה, ששמה המקורי היה 'מארי אניק', יצאה מבנדול שבצרפת ב- 22 בנובמבר 1947 (שבוע לפני ההצבעה באו"ם), כשעל סיפונה 123 מעפילים. מפקדה היה שלום דוליצקי, מלווה נוסף היה יוסף "טוסקה" שחר  וה'גדעונים' מרגה גורן ובני גפן (שעבר אליה מ'החלוץ'). להפלגה הצטרפו גם ארבעה פעילי עליה ב', בית"רים יוצאי ארגנטינה (ראה עדותו של ברוך גלקין). הספינה הפליגה לאזור קורסיקה שם נפגשה עם הספינה 'החלוץ' שהעבירה אליה 50 איש, בהם 44 בני נוער וצעירים ממרוקו (כולל מספר נשים בהריון) ושליח עליה ארצישראלי אותם אספה 'החלוץ' בניסיון העפלה שהשתבש באזור העיר אלג'יר. לאחר המפגש המשיכה ארצה.

בקרבת פורט סעיד נתקלה 'הפורצים' במשחתת בריטית, שלא זיהתה את ייעודה והסתלקה. היא המשיכה בתנועתה צפונה והגיעה ב- 4 בדצמבר בטרם שחר לנקודת ההורדה ליד שפך הירקון שבתל-אביב. סירות של אגודת 'הפועל' כבר המתינו במקום ותוך זמן קצר הסתיימה הורדת המעפילים והם פוזרו לבתים בתל-אביב. המלווים קיבלו הוראה לחזור עם הספינה לאירופה אבל רב החובל הצרפתי התנגד לקחת אותם והפליג בלעדיהם בטענה שעליו להיכנס לנמל בלבנון לצורך תדלוק ואין הוא יכול להסתכן בנוכחות חסרי אישורים על הספינה. הבריטים, שלא ידעו על הגעת הספינה, לא נכחו בשטח. מאמציהם של המארגנים לשמור על החשאיות סוכלו בידי העיתונות העברית שפרסמה למחרת היום אודות ההצלחה. הבריטים בתגובה קיזזו 167 אשרות עלייה מהמכסה החודשית.

לאחר הקמת המדינה חזרה הספינה (תחת שמה המקורי 'מארי אניק') לארץ מצרפת ביוני 1948 כשעל סיפונה כ-150 עולים (רובם אנשי גח"ל), תוך שהיא היא מניפה בכניסה לנמל חיפה את דגל צרפת בירכתיים ואת דגל ישראל בחרטום (רב החובל ננזף על כך ע"י הקונסול הצרפתי, מפני שבעת ההיא צרפת טרם הכירה במדינת ישראל). הספינה חזרה לצרפת באוג' 1948 ונראה שעקב מצבה הטכני הירוד לא הופעלה שוב ע"י 'המוסד לעליה' (על כך ראה סיפורו של ראובן אשכנזי).

[כתב: צבי בן-צור]

---

הפלגה ממושכת - סיפורו של ה'גדעוני' בספינה בני גפן
דו"ח על ההפלגה שכתב מפקד הספינה שלום דוליצקי (כינוי: נפתלי)

---

שלום דוליצקי - מפקד 'הפורצים' ומלווה בספינות 'ברכה פולד' ו'י"ד חללי גשר א-זיו'


ספינת המעפילים 'הפורצים'