מ"צי הצללים" לצי העברי

מ"צי הצללים" לצי העברי

היווצרותו של "צי הצללים"

'השירות הימי', ששמו הוסב ל'חיל הים' אחרי מספר חודשים, הוקם באפריל 1948 מבלי שעמדו לרשותו כלי שייט קרביים. ביוזמת דב "ברצ'יק" מגן מבכירי הפלי"ם וגרישה שיינקמן, מבכירי 'המוסד לעליה ב' הוחלט לשפץ – מתחת לאפם של הבריטים – כמה מאוניות "צי הצללים" שבמקורן היו כלי שייט קרביים. שתי הראשונות, 'מדינת היהודים' ששמה הוסב ל'אילת' – א-16 ו'וודג'ווד' (שם רשמי 'השומר') ק-18, הניפו את נס השירות הפעיל בחודשי מאי-יוני ויצאו למעגן תל-אביב. אוניית המעפילים 'התקווה' הוסבה אף היא תחת השם 'התקווה' ק-22, אך תוך זמן קצר הסתבר שאיננה מתאימה מבחינה טכנית והיא שוחררה מהשירות. שתיים נוספות, 'הגנה' – ק-20 ו'בן הכט', ששמה הוסב ל'מעוז' – ק-24, הצטרפו לחיל הים במהלך יולי 1948.

ביום הכרזת העצמאות מסרו הבריטים רשמית את הספינות לעירית חיפה ומיד לאחר מכן הן הועמדו מחדש (למעט הספינות שנמסרו 'לשירות הימי') לרשות 'המוסד לעליה' - שמו החדש של 'המוסד לעליה ב' לאחר קום המדינה. 'המוסד לעליה', שהיה אחראי לארגון הפלגות העולים בגל העליה ההמונית של ראשית המדינה, הקים חברה בשם 'אוניות וספינות' לטפול ב"צי הצללים" – פינוי הספינות הבלתי-כשרות מהנמל והכשרת הספינות הראויות לפעילות מחדש. באמצע אוגוסט 1948 "נבלע" 'המוסד לעליה' בחברת בת של 'צים' בשם 'שהם' (קיצור של "שירות המעלה") שהוקמה במיוחד לצורך העברתם ארצה של עולי גל העליה ההמונית, ואתו "נבלעה" בתוך 'צים' גם 'אוניות וספינות'. עולי גל העליה ההמונית הפליגו ארצה רובם ככולם ע"ג הספינות שנשלפו מ"צי הצללים", אוניות מעפילים/רכש לשעבר אחרות (שתי "הפאנים" – 'קוממיות' ו'עצמאות', 'דרומית' ואחרות) ואוניות הנוסעים הראשונות שרכשה והפעילה חברת 'צים' ('קדמה', 'גלילה', 'נגבה' ו'ארצה'). מקצת הספינות שנשלפו מ"צי הצללים" הועסקו בפעילות רכש הנשק.

[כתב: צבי בן-צור]